ירי דו-צדדי (בראשי תיבות: דו"צ; באנגלית: Friendly Fire; בתרגום מילולי: אש ידידותית), או בשמו העממי אש כוחותינו, הוא מצב שבו כוח צבאי, משטרתי או אפילו כנופיית רחוב, פותח בירי על כוח עמית, עקב זיהויו בטעות ככוח עוין. מספר מקרי ירי דו-צדדי התרחשו לאורך ההיסטוריה הצבאית, ומהווים גורם מזיק בלחימה. (לערך המלא בויקיפדיה)
ויקיפדיה, ערך ירי דו צדדי
במאמר שלפנינו דן הרב יוסף רכס במציאות זו בה נוצר מצב של ירי דו צדדי של כוח אחד כלפי כוח שני מכוחותינו לאור ההלכה. האם סיטואציה זו הופכת את הכוח האחד במושג ההלכתי להיות "רודף" כלפי כוח הלחימה האחר עקב כשל טכני בתקשורת. במקרה הנדון מטה הפיקוד המלחמתי החליט שאין מנוס מלהשמיד את הכוח התוקף ובמאמר דן הרב האם זו החלטה ראויה בראי ההלכה? והאם אכן הכוח התוקף מחמת טעות נקרא "רודף"?
המאמר פורסם ב'נועם', שנתון לבירור בעיות בהלכה, ספר יג, תש"ל (1970).
תקציר:
- פתיחה ותיאור המקרה הנידון.
- נושא ונותן בהגדרת המושג "רודף" בהלכה.
- 'רודף' 'נרדף' ו'רודף שנעשה נרדף'.
- ירי דו צדדי ושניים הרודפים זה את זה.
- מסקנה.
1. במקרה בו כוח א' ירה והתקיף אפילו בשגגה בהיותו חושב שזהו האויב את כוח ב' מכוחותינו והללו לא הגיבו יש לכוח א' דין רודף בהלכה ומצווה להציל את כוח ב' המותקף.
2. במקרה וכוח ב' הגיב בירי כלפי כוח א' נעשו שניהם רודפים ונרדפים ואין דוחים נפש מפני נפש. לכן אסור להעדיף ולהרוג כוח אחד על פני חברו אפילו אם התחיל ראשון.
3. למסקנה כותב שכתב כן דרך פלפול ולא להלכה ולא למעשה.
קישורים:
'נועם' ספר י"ג באתר hebrewbooks.
מקורות נוספים:
לקריאות והרחבות נוספות:
