נטיעת עצים כיום בערי ישראל היא מעשים שחלים בכל יום. קיומם של עצים וגינות בסביבה העירונית מהווה מרכיב חיוני בעל ערך רב עבור כלל התושבים בעיר. הם מתאפיינים ביכולת סינון האוויר שלהם ועשויים לסנן עד שליש מהמזהמים בטווח של מאות מטרים מהעץ, הם מקררים את הרחובות ב 2-4 מעלות ומספקים צל שיכול להציל חיים באקלים חם. אך ישנה עיר אחת, ירושלים, בה נאסר, מטעמים שונים לפי ההלכה היהודית, לנטוע אילנות. כידוע, העיר ירושלים התייחדה בתכונות רבות המקנות לה מעמד שונה וייחודי משאר ערי ארץ ישראל, ייחודיות זו באה לידי ביטוי במספר הלכות שונות שנקבעו לגביה בלבד, כאשר בין היתר, נקבע האיסור, כאמור, על נטיעת אילנות בעיר.
"ואינה ניטעת ונזרעת ונחרשת, ואין מקימין בה אשפתות, חוץ מגינת ורדים שהיה שם מימות נביאים הראשונים"
(תוספתא נגעים ו, ב)
במאמר שלפנינו סוקר הרב אליהו פרדס את מהות האיסור המופיע בתלמוד, את טעמיו השונים כפי שנאמרו על ידי פרשני התלמוד ופוסקי ההלכה וכן את ההתייחסות המעשית לנידון האקטואלי; האם גם בזמננו יש איסור נטיעת עצים בירושלים או אולי הוא אינו רלוונטי לאחר חורבן בית המקדש.
הרב אליהו פנחס פרדס, שימש כרבה הספרדי של העיר רמת גן ולאחר מכן כרב העיר ירושלים. כמו כן שימש כחבר מועצת הרבנות הראשית, וזכה בתואר יקיר ירושלים.
המאמר פורסם ב'נועם', שנתון לבירור בעיות בהלכה. כרך יא, תשכ"ח (1968).
תקציר:
- המקור לאיסור נטיעת עצים בירושלים.
- סקירת דעות הפוסקים על תוקף איסור זה בימינו.
- נידון בעניין ביטול תקנות חז"ל כאשר בטל טעמן.
- מסקנה.
מותר לנטוע גנות פרדסים ואילנות בירושלים בימינו, שכן, האיסור על כך היה תקף רק בזמן בית המקדש וכך נהוג ללא עוררין מזה זמן רב.
קישורים:
הרב אליהו פנחס פרדס באתר ויקיפדיה.
מקורות נוספים:
לקריאות והרחבות נוספות:
