גניבת דעת הנו מושג בהלכה האוסר לשנות את האמת מכפי שהיא אפילו כשהמטרה היא להשיג דבר טוב כתוצאה מכך. בספרות היהודית הוצגו דוגמאות שונות לכך וכך כותב הרמב"ם בספרו משנה תורה:
אסור לאדם להנהיג עצמו בדברי חלקות ופיתוי, ולא יהיה אחד בפה ואחד בלב אלא תוכו כברו והענין שבלב הוא הדבר שבפה. ואסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעת הנכרי. כיצד, לא ימכור לנכרי בשר נבילה במקום בשר שחוטה, ולא מנעל של מתה במקום מנעל של שחוטה, ולא יסרהב בחבירו שיאכל אצלו והוא יודע שאינו אוכל, ולא ירבה לו בתקרובת והוא יודע שאינו מקבל, ולא יפתח לו חביות שהוא צריך לפותחן למוכרן כדי לפתותו שבשביל כבודו פתח, וכן כל כיוצא בו ואפילו מלה אחת של פיתוי ושל גניבת דעת אסור אלא שפת אמת ורוח נכון ולב טהור מכל עמל והוות.
ממשנה תורה, הלכות דעות פ"ב הלכה ו
גם השולחן ערוך פסק כן להלכה:
אסור לרמות בני אדם במקח וממכר או לגנוב דעתם…, ואין לגנוב דעת הבריות בדברים, שמראה שעושה בשבילו ואינו עושה, אסור…
שולחן ערוך, חושן משפט סימן רכח
אב שנתקל בבעיית איחורים לפגישות, אירועים ומסיבות עקב אי זריזות של בני ביתו שאל את הרב חיים דוד הלוי: "האם אפשר לשנות את השעה בשעון ולהקדימה על מנת שהילדים יחשבו שהשעה מאוחרת והזדרזו וכך יגיעו בזמן לאירועים ולא יאחרו והימנעו אי נעימויות?
קראו מה השיב לו הרב חיים דוד הלוי על שאלתו והאם מעשה זה מותר מטעמים חינוכיים. מתוך דבריו ניתן ללמוד קווים מנחים לכל מי שעוסק בשדה החינוך, הפוליטיקה ובכלל בחיים.
הרב חיים דוד הלוי כיהן כרבה של תל אביב בשנים תשל"ג – תשנ"ח. זוכה פרס ישראל לספרות תורנית ופרס הרב קוק. מחבר השו"ת "עשה לך רב" ועוד ספרים.
המאמר התפרסם בספרו "עשה לך רב", חלק ד', סימן סא.
תקציר:
- פתיחה.
- האם אסור מהתורה או מדרבנן.
- סוגי גניבת דעת.
- שיטת הרמב"ם.
- לשקר על מנת להפריש מאיסור.
- יש אומרים שאיסור גניבת דעת מהתורה ויש אומרים מחכמים. דעת הרב כסוברים שזה אסור מהתורה.
- הגדרת גניבת דעת בבסיסה היא, כאשר אדם מעלים כוונותיו וכל שכן אם מדבר ופועל, כדי לרמות את חברו ולהפיק מזה תועלת כל שהיא לעצמו.
- סוג נוסף של גניבת דעת היא כאשר אדם עושה מחוה כלפי חברו ומטעהו בכך לחשוב שיש בדעתו לעשות לו טובה, כשבאמת אין בדעתו כן, אף שלא צומחת לו מזה שום טובה לעצמו, ושום רעה לחברו.
- ברמב"ם מבואר שיש גניבת דעת גם כאשר אין שום העמדת פנים כאילו מתכוון להיטיב עמו ולעשות לו טובה.
- העושה מחוה כלפי חברו משום כבודו של חברו ובכך יראו כמה חברו חביב עליו, מותר. לדוגמה: הוא מציע להוציא לכבודו יין משובח אך החבר אינו שותה יין.
- מותר לומר אפילו שקר גמור על מנת להפריש מאיסור.
קישורים:
מקורות נוספים:
הרב חיים דוד הלוי, "גניבת דעת בחינוך או פוליטיקה", תשמ"ב (1982).
לקריאות נוספות:
