סמכותה של הרבנות הראשית נידונה בקום המדינה רבות הן על ידי חכמי התורה והן על ידי אנשי מדע ופוליטיקאים. לאורך שנות היסטורית העם היהודי תמיד היה מוסד המנהל ומפקח על ענייני הדת במדינה. מימות משה רבינו הוקמה סנהדרין שמנתה וכינסה אליה את חכמי הדור שהיו עוסקים בשאלות המתעוררות בענייני הלכה, השקפה, דת ומדינה. מוסד זה היה קיים לאורך כל שנות קיומה של מדינת ישראל בימי יהושע, שופטים, מלכים והן בימי בית שני עוד מאות שנים אחרי חורבן הבית.
לסנהדרין היו סמכויות שונות ורבות אמנם עוד בימי בית שני החלו הסמכויות להתמעט ובפרט לאחר החורבן. ומאז יצא עם ישראל לגלות הסתיימה תקופת הסנהדרין ובמקומה הגיעו בתי דין מקומיים שלהם הייתה סמכות מסוימת ומוגבלת הרבה יותר ביחס לסנהדרין.
עם השיבה לארץ וייסוד הרבנות הראשית החלו לחשוב ולדון על אופיו של מוסד זה וסמכותו.
קראו את מאמרו של הרב שאול ישראל על סמכותה של הרבנות הראשית.
הרב שאול ישראלי, כיהן במשך חייו בכמה תפקידים: חבר מועצת הרבנות הראשית, דיין בבית הדין הרבני הגדול, ראש ישיבת מרכז הרב, נשיא מכון ארץ חמדה וחתן פרס ישראל למדעי היהדות.
המאמר התפרסם בספרו "עמוד הימיני", סימן ו.
תקציר:
- פתיחה.
- כללי פסיקה והכרעה במחלוקת חכמים.
- במקרה שחכם התיר האם חכם אחר רשאי לאסור.
- מיעוט מול רוב כשאינם באותו מקום.
- פסק הרמ"א – אין לפסוק הלכה במקום של רב אחר.
- סמכותה של הרבנות.
- מסקנה.
- רוב הציבור בארץ ישראל קיבלו עליהם את סמכותה של הרבנות הראשית. וגם הרבנים המקומיים אינם מתקבלים אלא באישור הרבנות הראשית. לפי זה יש לרבנות בכל ארץ ישראל מעמד כהמרא דאתרא כפסק הרמ"א (יו"ד רמ"ה סעי כב) וגם רבני המקום אינם פועלים אלא בשליחותם. ממילא קיימת כלפיהם ההלכה של הרמ"א הנ"ל שאין להורות נגד פסק שלהם, ואין לפרסם להלכה למעשה דעה שהיא מנוגדת לפסק הלכה שלהם, כל עוד אין הדבר בחינת טעות בדבר משנה אלא טעות בהכרעה ושיקול הדעת, גם שהם פוסקים להקל, וגם שזה נוגע לאיסור תורה. וזהו גם טרם שפסקו, ומכל שכן לאחר שפסקו שבזה קיים פסקו של הרמ"א שגם חכם שהתיר אין לשני לאסור.
- אם עבר השני והורה, אין הוראתו הוראה כלפי ציבור זה, כיון שקבלו עליהם הרבנות הראשית כרבותיהם.
- כלפי הציבור שמעיקרו לא קיבל עליו את הרבנות הראשית יש לדון שאין בזה משום 'לא תתגודדו' בשני בתי דין בעיר אחת.
קישורים:
הרב שאול ישראלי באתר ויקיפדיה.
מקורות נוספים:
הרב שלמה עמאר, "סמכות בית הדין הרבני בימינו", תשנ"ג (1993).
לקריאות והרחבות נוספות:
