מקווה משמש את שומרי ההלכה היהודית על מנת להיטהר ממצבים אותם הגדירה התורה שמטמאים את האדם. המקווה משמש הן את הנשים והן את הגברים לטבילה המטהרת את האדם. ישנם חוקים והגדרות כיצד בונים מקווה, מהו בור טבילה כשר, אילו מים הם כשרים לטהר ומתי וכיצד האדם צריך לטבול וכו'. כיום עם רווחת חיי בני האדם והעלאת רמת החיים משתדלים לבנות מקוואות בכל עיר ויישוב על מנת להקל על הטובלים. יתרה מזאת בעידן המודרני החלה המגמה לבנות מקוואות יפים ומכובדים בעיקר מקוואות המיועדים לנשים בכדי לתת תחושה טובה ונעימה לבאים בשעריהם. בנוסף לכל זה בעשור האחרון עם התפתחות הנגישות בתחומים השונים וחוקקו חוקים המצריכים נגישות לאנשים בעלי מוגבלויות הרבה מקוואות עברו שיפוץ על מנת לאפשר גם לאנשים בעלי מוגבלות לטבול.
לאור כל האמור, ניתן לשאול אולי השלב הבא יהיה מקווה נייד? מקווה שיוכל להגיע לכל מיני מקומות נדחים מרוחקים או שירות V.I.P.
כך חשב לפתח בית מלאכה שבונה מקוואות ונשאל על זה הרב שלמה עמאר. קראו מה השיב בנידון.
הרב שלמה עמאר היה הראשון לציון בין השנים תשס"ג – תשע"ג (2003-2013), וכיום מכהן כרבה הראשי של עיר הבירה, ירושלים.
המאמר התפרסם בספרו שו"ת שמע שלמה ח"ד, יורה דעה, סימן ה'.
תקציר:
- פתיחה.
- נושא ונותן בדיני כשרות יצירת הבור וכשרות המים.
- מסקנה.
כ
- מקווה נייד הינו פסול ואינו מטהר את הטמא.
- בשעת הדחק, יש להיוועץ עם מורה הוראה גדולים בתחום על מנת לבחון האם וכיצד ניתן להכשיר מקווה נייד.
קישורים:
הרב שלמה משה עמאר באתר ויקיפדיה.
מקורות נוספים:
לקריאות והרחבות נוספות:
אנשים עם מוגבלות – מאגר חוקים, תקנות וצווים, משרד המשפטים, באתר GOV.
תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות לשירות), תשע"ג-2013.
