טהרת מתים הינה נושא בעל חשיבות מיוחד ביהדות. האמונה היהודית המאמינה בקיום הנפש וקיומה גם לאחר המוות מביאה עמה מעשים ומנהגים, "טקסים", שנוהגים לערוך לנפטר ולגופו לאחר יציאת הנשמה, לפני הקבורה ולאחר הקבורה.
העוסקים בטיפול גופו של הנפטר נקראים 'חברה קדישא', כלומר החבורה הקדושה. כינוי זה ניתן להם משום שלפי היהדות עיסוקם נחשב לעבודת קודש, ונקראו 'חבורה' משום שתמיד בטהרת הנפטר, לווייתו וקבורתו ישנם כמה אנשים.
אחת השאלות בהם עסקו בתחום זה בפן ההלכתי היא מה עושים עם הדם היוצא מאדם בזמן הטהרה. פעמים שמגיעים נפטרים לאחר ניתוח וישנם מקומות פתוחים בגוף. בזמן הטהרה יוצא דם וההלכה היהודית מתייחס לדם זה האם צריכים לקבור גם אותו או לא. כמו כן, זה המטלית או הבד שאיתם מנקים את גוף הנפטר והם נספגים בדם האם גם אותם צריכים לקבור עם הנפטר.
שבבים של הדרכה מעשית של טהרת מתים מאת הרב שלמה פישר.
הרב שלמה פישר. הרב שלמה פישר היה ראש ישיבת איתרי, דיין ואב בית דין בבית הדין הרבני בירושלים. זוכה פרס הרב קוק לספרות תורנית לשנת תשמ"ח, וזוכה פרס ירושלים לספרות תורנית על ספרו "דרשות בית ישי" לשנת ה'תשס"א.
המאמר התפרסם בקובץ נועם, ספר שני, תשי"ט (1959).
תקציר:
- פתיחה
- עוסק האם יש חילוק בין דם שיצא בזמן המיתה או לאחר המיתה.
- דן האם דם צריך קבורה ואם כן מהו שיעורו.
- מה לעשות בבגד הבלוע בו דם המת.
- מסקנות.
1. חלה חובת קבורה לכל חלקי גוף האדם לרבות כל חתיכת בשר שפרש מהגוף. פעמים שחובת זו חלה מהתורה ופעמים מדברי חכמים. יש לקבור את חלקי גוף הנפטר יחד אתו בקברו.
2. טוב לכתחילה לקבור גם את הדם שיצא מן המת.
3. בגדים ובדים הספוגים בדם הנפטר יש לקוברם יחד עם הנפטר בקברו.
4. אמנם אין חובה לקבור בגדים הספוגים בדם הנפטר כנ"ל בסעיף הקודם, לכן בכל מקרה שיש צורך בבגד ניתן לכבסו במעט מים ואת המים המעורבים בדם לשפוך אל תוך קבר הנפטר.
5. בעת רחצת וטהרת הנפטר במידה ויצא ממנו דם יש לאוספו ולשופכו בקברו.
6. במידה ויש למת פצעים, תפרים ופתחים שמהם יתכן ויצא דם בעת הטהרה, אין לעשות לו טהרה.
קישורים:
'נועם', ספר שני, באתר hebrewbooks.
מקורות נוספים:
הרב שלמה עמאר, "טהרה לנפטר מחו"ל שרוצה להיקבר בארץ האם מתבצעת בחו"ל או בארץ", תש"ע (2010).
לקריאות והרחבות נוספות:
