שמות כב:
טו וְכִי-יְפַתֶּה אִישׁ בְּתוּלָה אֲשֶׁר לֹא-אֹרָשָׂה-וְשָׁכַב עִמָּהּ מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ לְאִשָּׁה.
טז אִם-מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ לְתִתָּהּ לוֹ-כֶּסֶף יִשְׁקֹל כְּמֹהַר הַבְּתוּלֹת.
ספר המצוות לרמב"ם מצוות עשה רכ:
היא שצונו בדין המפתה. והוא אמרו יתעלה "וכי יפתה איש" וגו'. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בשלישי ורביעי מכתובות.
ספר החינוך:
לדון בדין מפתה, כלומר מי שפתה בתולה שנדון אותו כמשפטו הכתוב עליו בפרשה, שנאמר: (שמות כב, טו) "וכי יפתה איש בתולה" וגו'. וענין הפתוי הוא, שאומר לה דברים של שקר או של אמת עד שתתרצה אליו.
שרש הדין ידוע. ואל תתמה כאן בהיות כל כבודה בת מלך פנימה (תהלים מה, יד) נמכרת לבועל בחמשים כסף, בין עשירה, בין עניה, שאין הקנס רק דמי הנאת השכיבה בלבד, אבל מצד אחר חיב השוכב אותה לתת בשת ופגם לפי יחוסה וחשיבותה, וכל מצות השם יתברך אמונה.
דיני המצוה, כתב הרמב"ם זכרונו לברכה, (נערה בתולה א ב) כל שבעיר, בחזקת פתוי עד שיעידו עדים שהוא אנס, וכל שבשדה בחזקת אנס. ואמרו זכרונם לברכה (כתובות לט, ע"א) שנשואי מפתה תלויים ברצון האב והבת והמפתה. ואם כנסה, אין שם קנס. ודין כהן גדול שפתה או אנס, ודין קנס בנבעלה כדרכה, וזמן (שם כט, ע"א) הקנס אינו אלא משלש שנים עד שתבגר, ומה שכתב לאביה דוקא לאביה, אבל אין לה אב אין דין קנס עליה, דפתוי מדעתה הוא, מה שאין כן באנס, וכמו שנכתב במקומו בעזרת השם. והנשים שאין להן קנס ועשר הן, ויתר פרטיה, מבארים בפרק שלישי ורביעי מכתבות .
ונוהגת בכל מקום שיש בית דין סמוכין, שאין דנין דיני קנסות אלא בסמוכין. והעובר עליה ולא עשה דין זה, בטל עשה.
תוצאות הפיתוי
אברבנאל (שמות כב, טו-כג):
והתבונן יושר המשפט הזה כי על הרוב אין אדם מפתה נערה בתולה הראויה כפי כבודו להנשא לה, כי אם היה כן היה שואל אותה לנשואין, אבל הנכבדים בעיניהם בראותם את בנות האדם כי טובות הנה ויתאוו להן יפתו אותן לשכב עמהן וידרו להן נדרים ללקחם לנשים ובזה תתרצה הנערה הבתולה כדי להנשא לאיש נכבד, והוא לא יחשוב ולבבו לא כן ידמה אלא למלאות בה תאוותו ולעוזבה ולהתפאר עם זה אצל הבחורים, על כן צותה תורה שהמפתה מהור ימהרנה לו לאשה ויקחנה בנשואין אף על פי שלא תהיה בת גילו, ואביה לא יתן לה נדוניא כלל.
האמנם אם יקרה הדבר בהפך שתהיה הנערה נכבדת מן המפתה אותה, ולכן מאן ימאן אביה לתתה לו לאשה כלומר אף על פי שהיא רצתה בו, הנה אז כסף ישקול האיש לאביה כמוהר הבתולות הידוע במקום אחר, והוא אצל האונס, לפי שפסל אותה בעיני הבחורים, ויצטרך אביה להרבות לה מוהר ומתן וראוי הוא שיפרעהו המפתה. ובעבור שגם היא חטאה בדבר לא תלה הכתוב הנשואין בה אלא באביה.
לרמוז על פגם הנשמה
טעמי המצוות לר׳ מנחם הבבלי (מצווה כו):
לדון בדין המפתה כמשפט הכתוב שנאמר וכי יפתה איש בתולה. טעם מצוה זו לרמז נפלא כשיפתה האדם איש בתולה שעדיין לא טעם טעם חטא פוגם הנשמה אע"פ שפורע קנס בזה העולם מכל מקום פגמה ובשתה לאבי' שנידון בשאול תחתי' אם לא יעשה תשובה כהוגן. ואם נתפתה בעיר נותן לה נ' כסף הנאת שכיבה ובשתה ופגמה לאבי' הכל לפי המבייש והמתבייש ופי' כמשפט. כמשפט איש ואשתו לא דרך קנס דאם לא כן מאי אם מאן ימאן בלא מיאון מהר ימהרנה לו.
קישורים:
מקורות נוספים:
לקריאות והרחבות נוספות: