ויקרא ד:
כז וְאִם-נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה מֵעַם הָאָרֶץ בַּעֲשֹׂתָהּ אַחַת מִמִּצְוֹת ה' אֲשֶׁר לֹא-תֵעָשֶׂינָה–וְאָשֵׁם.
ספר המצוות לרמב"ם מצוות עשה סט:
היא שצונו שיקריב כל מי ששגג בחטא ויהיה יחיד קרבן הטאת. והוא אמרו יתעלה ו"אם נפש אחת תחטא בשגגה" וזו היא חטאת קבועה כלומר שהיא לעולם חטאת בהמה. וכבר בארנו שהחטאים שיתחייב עליהן חטאת בשוגג הם שחייבין על זדונו כרת. ובתנאי שיהיו מצות לא תעשה ויהיה בהם מעשה, כמו שהתבאר בריש כריתות (דף ב, ע"ב). ומשפטי מצוה זו נתבארו במסכת מנחות וכריתות ובמסכת שבת ובשבועות ובזבחים.
ספר החינוך:
שיקריב כל שוגג בחטא מהחטאים הגדולים הידועים קרבן חטאת. שנאמר: (ויקרא ד, כז) "ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ" וגו'. וזאת היא הנקראת חטאת קבועה, כלומר שהיא לעולם קרבן בהמה ולא יעלה וירד לפי עשר המקריב ועניו. והחטאים שיתחיבו עליהם חטאת (יבמות ט, ע"ב) הם לעולם אותן שחיבין על זדונם כרת, ובתנאי שתהיה מצות לא תעשה ויהיה בה מעשה (מכות יג, ע"ב).
כבר אמרנו כי משרשי הקרבן להשפיל הנפש החוטאת, כחטאת כאשם תורה אחת להם (ויקרא ז, ו). אינני צריך להחזירו על כל אחד ואחד.
מדיני המצוה. כגון מה שאמרו זכרונם לברכה (הוריות ט, ע"א) שאין חיוב השוגג להביא חטאת אלא על עבירה שחיבים על זדונה כרת, ויש בתורה שלשה חטאים שאף על פי שיש בזדונן כרת אין בשגגתן חטאת. ואלו הן, מגדף, ומבטל מילה, וחדל מעשות הפסח, ונתנו טעם בכל אחד ומפרש במקומו. כל שאר העבירות שזדונן כרת, שגגתן חטאת קבועה, חוץ מטמא שאכל את הקדש. וטמא שנכנס למקדש, שאף על פי שזדונן כרת אין מביאין חטאת קבועה אלא קרבן עולה ויורד, שהוא עוף או קמח, כמו שמפרש בכתוב (ויקרא ה, ו, יג). נמצאת למד, שכל העברות שבתורה שהיחיד מביא על שגגתן חטאת קבועה, שלש וארבעים הם. (רמב"ם פ"א מהל' שגגות ה"א) צא וחשב, כי כן תמצאם, ורבם בעריות. וכן מענין זה מה שאמרו זכרונם לברכה (שבת קיב, ע"א) שאין חיוב הקרבן עד שיהא שוגג מתחלה ועד סוף. וחלוקי הידיעות שאפשר שיהיו לשוגג בשגגתו, רבות. ויתר רבי פרטיה מבארים בהוריות (יא, ע"א) ובכריתות (ב, ע"א), ובמקומות משבת (ע, כ"ב) ושבועות (יט, ע"א) וזבחים.
ונוהגת בזמן הבית בזכרים ונקבות. ועובר עליה ולא הקריב חטאת קבועה על שגגתו, בטל עשה.
לטהר את הגנאי שבנפש
רמב"ן (ויקרא ד, ב):
וטעם הקרבנות על הנפש השוגגת מפני שכל העונות יולידו גנאי בנפש, והם מום בה, ולא תזכה להקביל פני יוצרה רק בהיותה טהורה מכל חטא, ולולי זה היו טפשי העמים זוכים לבא לפניו. ולכן הנפש השוגגת תקריב קרבן שתזכה לקרבה אל האלהים אשר נתנה, ובעבור זה גם כן הזכיר: נפש.
השוגג לא נזהר מספיק
רלב"ג תועלות (ויקרא ד, א):
הנה היה החיוב להביא קרבן על אלו השגגות לפי שבהם חטא־מה לשוגג, על שלא הפליג החקירה באופן שישמר מהשגגה; כל שכן באלו הענינים אשר בעשייתם חטא עצום; וזה, כי מי שהוא ירא ה' כראוי יזהר בעניניו עד שלא יקרהו עוון בהם. ובזה תועלת מבואר להביא האנשים אל שיפליגו לחקור בעניניהם באופן שלא יצאו מדרכי התורה. והמשל, כי מי שתהיה אשתו ואחותו עמו בבית, אם לא יפליג לחקור על מי יבוא מהן, אולי יבוא על אחותו. ואולם כשיפליג להזהר בזה ויזכור שאחותו שם, אז לא יתיר לעצמו לבוא על אחת מהן, אם לא יתברר לו שאשר יבוא עליה היא אשתו. [וכן כתב ברד"צ הופמן שם]
קישורים:
מקורות נוספים:
