ויקרא ו:
י לֹא תֵאָפֶה חָמֵץ חֶלְקָם נָתַתִּי אֹתָהּ מֵאִשָּׁי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא כַּחַטָּאת וְכָאָשָׁם.
ספר מצוות לרמב"ם מצות לא תעשה קכד:
הזהירנו מאפות שירי מנחות חמץ, והוא אמרו "לא תאפה חמץ חלקם נתתי אותה", כאלו יאמר שחלקם שהם שירי מנחות לא יאפה חמץ. ומי שאפה אותה חמץ חייב מלקות כמו שבא לשון המשנה ואמרו (מנחות נה, ע"ב) וחייבין על אפייתה. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בחמישי ממנחות.
ספר החינוך:
שלא לבשל שירי מנחות חמץ והוא חלק המנחות אשר לכהנים, שנאמר: (ויקרא ו, י) "במנחה לא תאפה חמץ חלקם נתתי אותה מאשי", והוא כאלו אמר חלקם, שהוא שירי המנחה, לא יאפה חמץ. ובפרוש אמרו זכרונם לברכה במשנה (מנחות נה, ע"א) וחיבים על אפיתה חמץ.
מדיני המצוה. כגון מה שאמרו זכרונם לברכה (שם נו, ע"א) שהמחמץ אחר המחמץ חיב, והמחמץ (שם נז א) מנחה פסולה פטור, שנאמר: (שם ב, יא) "אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ", הכשרה לשם ולא הפסולה. חמצה בראש המזבח אינו לוקה, שנאמר (שם) אשר תקריבו ליי לא תעשה חמץ, וזו כבר קרבה. ויתר פרטיה מבארים בפרק ה' ממנחות.
ונוהגת מצוה זו בזמן הבית בזכרים ונקבות. אפילו עבר ישראל אחד ואפאה חמץ חיב מלקות, ואין צריך לומר כהן.
קישורים:
מקורות נוספים:
