ויקרא י:
ז וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ פֶּן תָּמֻתוּ כִּי שֶׁמֶן מִשְׁחַת ה' עֲלֵיכֶם וַיַּעֲשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה.
ספר המצוות לרמב"ם מצוות לא תעשה קסה:
שהזהיר הכהנים מלצאת מהמקדש בשעת עבודה. והוא אמרו יתעלה: "וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד" וגו'. ונכפלה אזהרה זאת גם כן בכהן גדול ואמר (ויקרא כא, יב): "וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא". ולשון ספרא: "ומפתח אהל מועד, יכול שלא בשעת עבודה? תלמוד לומר, "וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא וְלֹא יְחַלֵּל", הוי אומר בשעת עבודה. "כִּי שֶׁמֶן מִשְׁחַת ה'", אין לי אלא אהרן ובניו שאם יצאו בשעת עבודה חייבין במיתה. מנין לכהנים שבכל הדורות? תלמוד לומר, "כִּי שֶׁמֶן מִשְׁחַת ה' עֲלֵיכֶם". ודע שיש בכהן גדול תוספת שהוא לא ילוה מתו, וזה פשט הכתוב באמרו ומן המקדש לא יצא. וכבר התבאר בשני מסנהדרין (דף יח ע"א) שאם מת לו מת אינו יוצא אחר המטה והביאו ראיה מאמרו ומן המקדש לא יצא ונלמד מזה שמותר לו לעבוד ביום שמת לו מת, וכן פירשו ומן המקדש לא יצא הא אחר אם לא יצא ועבר חלל, רוצה לומר כהן הדיוט שאין העבודה מותרת לו והוא אונן אבל הוא מוזהר על זה רוצה לומר שלא יעבוד אונן. וכבר התבאר בסוף הוריות (דף יב ע"ב) השרש הזה, והוא שכהן הדיוט אונן לא יעבוד וכהן גדול עובד והוא אונן. והנה יתבאר לך שאמרו ולא יחלל הוא שלילה לא אזהרה לומר שלא תהיה עבודתו חולין ואע"פ שהוא אונן. ופשט הכתוב כי אמרו לא יחלל טעם לאזהרה הקודמת שהוא לא יצא כי לא יחלל. ולפי הענינים האלו כמו שהתבאר לאו זה אין ראוי למנותו בפני עצמו כמו שהתבאר למי שמבין השרשים הקדומים בזה המאמר. וכבר התבאר שאלו השלשה לאוין שהם ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום ומן המקדש לא יצא אמנם נכפלו בכהן גדול לבאר ענינם כמו שנכפלה האזהרה להוציא מגרושה זונה וחללה לבאר ענין מה מהשלשה ענינים המוזהר מהם. כי אלו השלשה לאוין הם בעצמם המוזהר מהם באמרו ראשיכם אל תפרעו ואשר משה רבינו ע"ה אמרם לאלעזר ואיתמר שלא בהתרגזכם על צרה גדולה הותרו לכם הענינים האסורים לכם אבל אתם בקדושתכם על היותכם מוזהרים מפריעת ראש ומקריעת בגדים ויציאה מן המקדש בשעת עבודה. ונכפלה אזהרה בכהן גדול עד שהתבאר לנו שאזהרה זו בשעת עבודה לבד חייבין מיתה כמו שתראה אותם הביאו ראיה לבאר ענין אמרו ומפתח אהל מועד וגו' מאמרו ומן המקדש לא יצא, ואע"פ שכל לאו מאלו הלאוין שהם נכפלין בכהן גדול ענין נוסף כמו שבארנו הנה אין בזה רבוי מנין המצות למי שיבין מה שהקדמנו לפי כי גופיה דקרא הוא שלא יעשה דבר מזה בשעת העבודה.
ספר החינוך:
שלא יצאו הכהנים מן המקדש בשעת עבודה, שנאמר: (ויקרא י, ז) "ומפתח אהל מועד לא תצאו פן תמותו". ונכפלה מניעה זו כמו כן בכהן גדול ואמר (שם כא, יב) "ומן המקדש לא יצא". ולשון ספרא (שמיני מכילתא דמילואים פיסקא מב) ומפתח אהל מועד יכול בשעת עבודה ושלא בשעת עבודה? תלמוד לומר "ומן המקדש לא יצא ולא יחלל", הוי אומר בשעת העבודה. "כי שמן משחת ה' עליכם" אין לי אלא אהרן ובניו שנמשחו בשמן המשחה, שאם יצאו בשעת העבודה חיבים מיתה, מנין לכל הכהנים שבדורות? שנאמר: "כי שמן משחת ה' עליכם".
וכתב המעתיק בשם הרמב"ם זכרונו לברכה (לא תעשה קסה) דע שיש בכהן הגדול תוספת, שהוא לא ילך אחר המטה, וזהו נגלה בלשון הכתוב באמרו: "ומן המקדש לא יצא", וכך נתבאר בפרק שני מסנהדרין (יח ע"א) שהוא אם מת לו מת אינו יוצא אחר המטה, והביאו ראיה על זה מאמרו: "ומן המקדש לא יצא", ולמדנו מזה שמתר לו לעבד ביום שימות לו מת. וכך אמרו זכרונם לברכה במסכת סנהדרין (פד ע"א): "ומן המקדש לא יצא ולא יחלל" הא אחר שעבד, חלל. כלומר, כהן הדיוט, שאין העבודה מתרת לו והוא אונן, הוא מזהר על זה. כלומר, שלא יעבוד אונן. וכך נתבאר בסוף הוריות (יב, ע"ב) זה העקר, שכהן הדיוט אונן לא יעבד, וכהן גדול עובד והוא אונן. הנה נתבאר לך שאמרו הנה "ולא יחלל" שמוהו שלילות לא מניעה, לומר שלא תהיה עבודתו חלין, ואף על פי שהוא אונן.
ומן הנראה מדברי הרמב"ן זכרונו לברכה, כי הוא סובר כי לא יחלל אינו שלילות, אבל הוא מניעה לכהן גדול שנצטוה שלא יצא מן המקדש מפני מתו ולא יחלל עבודת השם יתברך, כי חלול יהיה לעבודה שיניחנה המשרת הגדול בשביל שום דבר בעולם והוא יפרש כל ענין זה בדרך אחרת, כמו שכתב בפרוש החמש (שם כא, יב).
משרשי המצוה. היסוד הבנוי לה בהגדלת הבית והעבודות הנעשות שם, ועל כן ראוי על כל פנים שלא לצאת ולהניח העבודה היקרה בשום דבר בעולם, כי באמת אם יניחוה יהיה זלזול בה ויהיו מראים בעצמם שיהיה בעולם דבר גדול מעבודת השם אחר שתהיה נדחית אפילו לפי שעה בשביל שום דבר אחר, ועל כן הזהרו על זה במיתה.
דיני המצוה. כגון מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, שכהן הדיוט אף על פי שאינו רשאי לצאת מן המקדש בשעת עבודה כמו שנאמר (שם י, ז): "ומפתח אהל מועד לא תצאו פן תמותו", מכל מקום אם מת לו מת שהוא ראוי להתאבל עליו אינו עובד, לפי שהוא אונן, ואונן אסור בעבודה. ואף על פי שאינו עובד, הזהר שלא לצאת משם, עד שתגמר העבודה שהיה הוא עסוק בה מן הטעם שאמרנו לכבוד הדבר, שלא יהא דומה כעוסק בדברי עראי. ויתר עליו כהן גדול שהוא חיב שלא יצא מן המקדש וגם שלא להניח עבודתו כלל בשביל אנינות, שנאמר: (שם כא, יב) "ומן המקדש לא יצא ולא יחלל" וגו'. ובא הפרוש בזה המקרא כלומר שלא יצא אלא יעבוד עבודתו שהוא עוסק בה ולא תהא עבודתו מחללת בשביל אנינותו. ויתר פרטיה מבארים בזבחים.
ונוהגת בזמן הבית בזכרי כהונה. ואם עבר ויצא בשעת עבודה לוקה.
קישורים:
מקורות נוספים:
