ויקרא יא:
מא וְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ שֶׁקֶץ הוּא לֹא יֵאָכֵל.
ספר המצוות לרמב"ם מצוות לא תעשה קע"ו:
הזהירנו מלאכול שרץ הארץ כתולעים והחפושיות והדומה להם וזהו הנקרא שרץ הארץ. והוא אמרו "וכל השרץ השורץ על הארץ" וגו'. ומי שאכל לוקה.
ספר החינוך:
שלא לאכל שרץ הארץ, שנאמר: (ויקרא יא, מא) "וכל השרץ השרץ על הארץ שקץ הוא לא יאכל".
משרשי מצוה זו. עם כל מה שבא באסור המאכלות, כבר כתבתי למעלה (מצוה קנט) מה שידעתי, אין צרך להחזירו בכל אחת.
מדיני המצוה. כגון החלוק שחלקו זכרונם לברכה בשמנה שרצים האמורים בתורה משאר שרצים, שהם נחשים ועקרבים חפושית ונדל וכיוצא בהן, שאמרו, ששמנה שרצים האמורים בתורה, שעור חיוב אכילתן כשעור טמאתן שהיא כעדשה, ושעור האחרים בכזית, וכל השעורין (עירובין ד, ע"א) הלכה למשה מסיני. ויתר פרטיה מבארים במסכת חולין.
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר עליה ואכל כזית מתולעים שבארץ במזיד לוקה. ואם אכל משמנה שרצים אפילו כעדשה לוקה, בשוגג פטור.
קישורים:
מקורות נוספים:
