ויקרא יט:
יא לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ.
ספר המצוות לרמב"ם מצות לא תעשה רמח:
הזהירנו שלא לכחש החובות שנתחייבנו בהם והפסדונות אשר הופקדו אצלנו. והוא אמרו "לא תכחשו" ונתבאר שבממון הכתוב מדבר. ולשון ספרא לפי שנאמר וכחש בה ונשבע על שקר עונש שמענו אזהרה מנין תלמוד לומר לא תכחשו. וכבר ידעת שהכופר בפקדון פסול לעדות ואע"פ שלא נשבע לעברו על לאו לא תכחשו. וכבר התבארו משפטי מצוה זו במסכת שבועות.
ספר החינוך:
שלא נכחש במה שהפקד בידינו ובכל מה שיש לזולתנו עלינו, שנאמר: (ויקרא יט, יא) "לא תכחשו". ובא הפרוש (שבועות לז, ע"ב), שבממון הכתוב מדבר. ולשון ספרא (קדושים ב, ג) "לפי שנאמר וכחש בה ונשבע על שקר". למדנו ענש, אזהרה מנין, תלמוד לומר ולא תכחשו. גם זאת מן המצות שהשכל מעיד בהן.
מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (ב"מ ה, ע"ב) שהכופר בפקדון פסול לעדות, ואף על פי שלא נשבע. ואמרו בגמרא ודוקא דאמרי סהדי דההיא שעתא הוה פקדון בביתיה. פרטיה, מבארין במקומות ממסכת שבועות (לז, ע"ב) .
ונוהג אסור זה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר עליה וכחש בעמיתו בדבר שבממון עבר על לאו זה, והוא כעובר על מצות מלך, אבל אין בו מלקות.
ר
קישורים:
מקורות נוספים:
