ויקרא יט:
יא לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ.
ספר המצוות לרמב"ם מצות לא תעשה רמט:
הזהירנו מהשבע על כפירת ממון המוטל עליו. והוא אמרו "ולא תשקרו איש בעמיתו", המשל בזה כי כשכפר בפקדון עבר על לא תכחשו וכשנשבע לשקר על כפירתו עבר על לא תשקרו. ובספרא לא תשקרו מה תלמוד לומר לפי שנאמר ונשבע על שקר למדנו עונש אזהרה מנין תלמוד לומר ולא תשקרו. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בחמישי משבועות. ושם התבאר שמי שנשבע לשקר על כפירת ממון עובר בשני לאוין משום לא תשבעו בשמי לשקר ומשום לא תשקרו.
ספר החינוך:
שלא נשבע על ההכחשה שנאמר: (ויקרא יט, יא) "ולא תשקרו", כלומר שאם כפר איש בפקדון, עבר על לא תכחשו. ואם נשבע לו על הכפירה אחר כך עבר על ולא תשקרו, שכן בא לנו פרוש זה הכתוב שהוא להזהיר על הנשבע בכפירת ממון, וכמו שבא בספרא (קדושים ב, ג) ו"לא תשקרו". מה תלמוד לומר? לפי שנאמר: (שם ה, כב) "ונשבע על שקר", למדנו ענש, אזהרה מנין? תלמוד לומר לא תשקרו. ונתבאר במסכת שבועות (כא, ב), שכל מי שישבע שבועת שקר על כפירת ממון, עובר בשני לאוין משום (שם יט, יב) "ולא תשבעו בשמי לשקר", ומשום ולא תשקרו איש בעמיתו.
משרשי אסור השבועה לשקר, כתבתי בפרשת וישמע יתרו במצות לא תשא (מצוה לב).
ודיני מצוה זו בפרק חמישי משבועות.
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן. והעובר עליה ושקר ונשבע על הכפירה במזיד לוקה, ואף על פי שאין בו מעשה מחמר השבועה חיבתו התורה מלקות.
קישורים:
מקורות נוספים:
