ויקרא יט:
כז לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ
ספר המצוות לרמב"ם מצוות לא תעשה מד:
שהזהירנו מלגלח הזקן. והוא חמשה חלקים הלחי העליון מצד ימין והלחי התחתון מצד ימין, הלחי העליון מצד שמאל והלחי התחתון מצד שמאל, והזקן, ובא האזהרה בהם בזאת המלה "לא תשחית את פאת זקנך" וזה שזקן יקרא הכל. ולא אמר לא תשחית זקנך אבל אמרו לא תשחית פאת רוצה לומר שלא תגלח אפילו פאה אחת מכלל הזקן, ובא הפירוש שהוא חמש פאות כמו שחלקנו אותם, והוא חייב חמש מלקיות כשיגלח הכל אפילו גלחו בבת אחת. ולשון משנה (מכות כו, ע"א) ועל הזקן חמש שתים מכאן ושתים מכאן ואחת למטה, רבי אליעזר אומר אם נטלן כולן כאחת אינו חייב אלא אחת. ואמר אלמא קסבר רבי אליעזר לאו אחד הוא, הנה זה ראיה מבוארת דסבר תנא קמא שהן חמשה לאוין וכן היא ההלכה. וזה גם כן היה קשוט כמו שהוא היום מפורסם בקשוט הגלחים שהם יגלחו זקנם. ואשר חייב שלא ימנו חמש מצות בהיות האזהרה מהן במלה אחת כמו שבארנו במצוה שלפני זאת. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בסוף מכות. וזו אין הנשים חייבות בה.
ספר החינוך:
שלא לגלח פאת הזקן. שנאמר: (ויקרא יט, כז) "ולא תשחית את פאת זקנך". וחמש פאות יש בזקן, ובכל אחת יש בה חיוב מלקות, אפילו נטלן כלן כאחת ובהתראה אחת, ואלו הן, לחי העליון והתחתון מימין, והעליון והתחתון משמאל הרי ארבעה, ושבלת הזקן. והוא מקום חבור הלחיים למטה הנקרא בלעז מונטו"ן הרי חמשה. ולשון המשנה (מכות כ, ע"א) ועל הזקן חמש שתים מכאן ושתים מכאן ואחת מלמטן. וכתב המעתיק בשם הרמב"ם זכרונו לברכה (בסהמ', צ ל"ת מד) ובאה המניעה בזה באלה המלות ולא תשחית את פאת זקנך, ולא אמר ולא תשחית את זקנך ואף על פי שהכל יקרא זקן, ירצה לומר בזה שלא תגלח אפילו פאה אחת מכלל הזקן, ולוקין על כל אחת מלקות אחת, ואפילו גלחם בבת אחת כלן חיבין עליה חמש מלקיות.
משרשי המצוה. מה שכתבנו במצוה הקדמת להרחיק כל ענין עבודה זרה וזה גם כן היה מנהג כמרי עבודה זרה להשחית פאת זקנם. ועוד כתב בזה, וזה לשון המעתיק, ואשר יחיב שלא ימנו חמש פאות שבזקן חמש מצות, הוא בעבור שבאה המניעה במלה נפרדת, והוא ענין נפרד, כמו שבארנו במצוה שלפניה, עד כאן.
מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (שם כא, ע"א), שאין החיוב אלא בגלוח של תער, שנאמר ולא תשחית גלוח שיש בו השחתה דוקא, וזהו תער, כן פרשו זכרונם לברכה. וכתב הרמב"ם זכרונו לברכה (ע"ז יב, ז) ואם גלח במספרים, פטור. [נראה מדבריו דדוקא פטור הוא אבל אסור לעשות כן. ואפשר שיהיה הענין במגלח במספרים כעין תער], וכמו שנראה הענין כן במסכת נזיר. שאמרו שם (נח, ע"ב) אמר רב מקל אדם כל גופו בתער, ואוקמוה במספרים כעין תער, חוץ מבית השחי ובית הערוה דאף כן אסור. (עפ"י ד"ר) ויש מן הגדולים שהחמירו שלא להעביר תער על כל בשר. ויתר פרטיה מבארים בסוף מכות (שם).
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים, אבל הנקבות מתרות הן בהשחתת זקן אם יש להן שער בהן, כמו שכתבנו למעלה (מצוה רנא). וכן טומטום ואנדרוגינוס אסורין מספק.
מהפך רצון הבורא
רבינו בחיי (שם):
ע"ד הפשט טעם האסור כדי שלא יבטל הסימן שהקב"ה רשם במין הזכר כדי להבדילו ממין הנקבה, כי העושה כן הפך השם הוא עושה, כמי שזורע כלאים, ובכל מה שעשה במעשה בראשית כתב בהם למינהו.
להבדיל בין חלקי הראש
רלב"ג (שם):
עם שבזה תועלת להחכימנו ולהעמידנו על סודות הבריאה האנושית; וזה, שכבר התבאר שחלקי הראש הם בלתי־מתדמי־הטבע – ומזה הצד הבדילה התורה בין הקרחת והגבחת; והנה הקפת פאת הראש יביא לחשוב שיהיה הכל מטֶבַע אחד, כי טבע העיגול אחד ומתדמה, ולזה מנעה התורה זה, כדי להעמידנו על הבדל הדברים; כי עמידתנו על הבדלי הדברים ומה שייוחדו בו קצתם מקצת תביאנו לעמוד על מהויות הדברים וטבעיהם; ומי שלא יחקור בזה בזה האופן, אבל יחשוב כל הדברים כולם מתדמים, תִּבָּצֵר ממנו כל חכמה, ויהיה זה סיבה אל שיאמין שאין בכאן כי אם הסיבה החומרית, כמו שחשבו הרבה מהקודמים.
לגלות רק את חלקי פניו הרוחניים של הגבר
הרש"ר הירש (שם)
והנה, הזכר נוטה להתבהמות חושנית יותר מאשר הנקבה. לפיכך, בגיל ההתבגרות, כאשר הכוחות החושניים מתפתחים ומתבגרים, הוא מגדל זקן. הזקן מכסה את אותם חלקי פנים אשר פעילותם העיקרית היא חושנית. לכן, המתבונן בקלסתרו של אדם רואה רק את החלקים הרוחניים של פניו. יש בזה אזהרה מיוחדת לזכר: יש לו להראות את ערכו וכוחו רק במעלות רוחניות. עליו להכניע את כל היסודות החושניים של מהותו מתוך בושה וצניעות (האישה, לעומת זאת, צנועה מעצם טבעה, והיא זקוקה פחות לאזהרה זו). השערתנו היא, שפאות הזקן הן אותם מקומות שפעילותה החושנית של הלסת התחתונה ניכרת בהם ביותר – כגון הפרק שבין הלסת התחתונה והעצם, הפינה האחורית של הסנטר וכו'.
קישורים:
מקורות נוספים:
