ויקרא יט:
לג וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ.
ספר המצוות לרמב"ם מצוות לא תעשה רע"א:
הזהיר מעשות עול במדת הארץ והמשקולות. והוא אמרו "לא תעשו עול במשפט במדה" וגו' ופירוש הפסוק לפי מה שבאה בו הקבלה לא תעשו עול במשפט זה המדה, והם אמרו בבאור ענין זה הלאו לא תעשו עול במשפט אם לדין הרי אמור אם כן למה נאמר במשפט מלמד שהמודד נקרא דיין, ושם אמרו במדה זו מדת הארץ רוצה לומר מדידתה וחלוקתה שיעשה בה כפי מה שיחייבוהו מופתי התשבורת מצדק המדות וידיעת האופנים האמתיים בהם, ולא יתעסק בזה במעשה דמיונים כי אין אמיתות להם כמו שיעשו רוב העם. במשקל כולל המשקולת והמאזנים
ספר החינוך:
שלא להונות במדות הלח והיבש ולא במאזנים, ובכלל מדות הוא גם כן מדידת הקרקעות, וכל דבר הנמדד בין בני אדם, כגון בגדים וכיוצא בהן, שנאמר: (ויקרא יט, לה) "לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה". ופרשו זכרונם לברכה (ב"מ סא, ע"ב) כי משורה היא מדת הלח והיבש, והיא מדה קטנה ביותר, שהיא אחד משלשים ושלשה בלג. ולמדנו מכאן, כי התורה הקפידה על המדות בכל שהוא כלומר, שאף על פי שבשאר גזלות לא תקפיד התורה אלא בפרוטה, בענין המדות הקפידה בכל שהוא.
ופרוש הכתוב כן לא תעשו עול במשפט, ומהו המשפט ששנוי כאן? הוא המדה והמשקל והמשורה. ולמדו זכרונם לברכה (ספרא קדושים ח, ה) מזה שהזכיר הכתוב בכאן משפט שהמודד נקרא דין, ואם שקר במדה הרי הוא כמקלקל את הדין וקרוי עול ומשקץ חרם ותועבה, וגורם לחמשה דברים האמורים בדין מטמא את הארץ, ומחלל את השם, ומסלק את השכינה, ומפיל את ישראל בחרב, ומגלה אותם מארצם. ועוד הפליגו בחמר מצוה זו ואמרו (ב"ב פח, ע"ב) כי גדול ענשה מענש עריות שזה בין אדם למקום, וזה בינו לחברו.
שרש המצוה ידוע, כמו שכתבתי למעלה במצות עשה בסדר זה (מצוה רנט).
מדיני המצוה. מה שאמרו (ב"מ סא, ע"ב) שהמודד או השוקל בעול, אף על פי שהוא גונב בלי ספק אינו משלם תשלומי כפל אלא משלם לו מה שחסר מן המדה או המשקל. וכן מה שאמרו זכרונם לברכה (שם נב, ע"א) למשמרת מצוה זו שסלע שנפגמה מן הצד לא יעשנה משקל, שמא יפגם ממנה יותר ויהיה המשקל חסר, ולא יניחנה במקום שיוכלו אחרים לעשותה משקל. ומה שהאריכו בזה לומר שאם חסרה ועמדה על מחצה בכוון יקים. ומה שאמרו עושה אדם מדותיו סאה וחצי סאה, וכו', אבל לא יעשה קבים, שלא תתחלף ברבע הסאה שהוא קב ומחצה, וכן במדות הלח עושה הין וחצי הין וכו', כדאיתא בבריתא בבבא בתרא (פט, ע"ב).
ומה שאמרו שהמודד את הקרקע בחבל לא ימד לאחד בימות החמה ולאחד בימות הגשמים, מפני שהחבל מתקצר בימות החמה. ומה שאמרו (שם קיז ע"ב) שצריך כל אדם לדקדק הרבה במשיחת הקרקע, לפי שיש חלוקין הרבה במשיחת הקרקע בין ההר והגיא, ויש לעין בו גם כן בין העגולים והרבועים והאלכסונין. ועוד הרבה ענינים המתבארים בספרי חכמת החשבון וגימטריאות שיחלקו בין זוית נצבה לזוית נרוחת וזוית חדה, ואלו שלש צורותיהן (זוית נצבה, זוית נרוחת, וזוית חדה) ובין משלש שוה הצלעות והמשלש אשר שתי הצלעות בלבד שוות, והוא נקרא משלש שוה השוקים ובין משלש שאין צלע מכל צלעותיו שוות הנקרא המתחלף הצלעות, ובין מרבע רבוע שוה למרבע ארך, ומרבע מעין ומרבע דומה למעין, וכמה צדדין באלו לא יכיל קלף גדול לרב הצורות שעשו בזה בעלי חכמת התשברת והשעורין הנקראין אלהנדסה בענינים אלה. ומכל צד צריכין אנו להזהר הרבה במדידת הקרקעות.
ותזכר עם זה כי הכללים שכללו חכמים זכרונם לברכה בעניני החשבון, כגון מה שאמרו (עירובין נז, ע"א) כל אמתא ברבועא אמתא ותרי חמשי באלכסונא, וכן כל שיש בהקפו שלשה טפחים יש בו רחב טפח, וכן כמה מרבע יתר על העגול, רביע, וכיוצא בכללים אלו, שלא אמרו זכרונם לברכה על הכוון הגמור כי אם בקרוב, ולכן אל תסמך בזה בחלוקת הדברים בין בני אדם. ואל תתמה איך יכתבו דבר בלתי מכוון והם אנשי אמת, אשר אלקים נצב בעדתם, כי הם לא נצרכו אל החשבונות כי אם בחשבון תחומי שבת או בזריעת הכלאים ונטיעתם וכיוצא באלו הדברים, ובזה מה שלא כונו בו מביא אותנו לידי חמרא ואינו מזיק לשום אדם בממונו, ואף על פי כן העידו ברב מקומות אלו, שאין החשבון מדקדק שם, שאמרו בכל מקום ומקום כפי הראוי בו, היינו דלא דק ולחמרא לא דק, וכיוצא בזה שהודיעונו בכל מקום, שלא נתלה בהם מעוט השגחה וידיעה בדבר מכל הדברים. ויתר פרטי המצוה בבתרא ובמקומות אחרים.
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר עליה ושקר במדה במשקל ובמשרה עבר על לאו, אבל אין לוקין עליו, לפי שהוא נתן לתשלומין. וכתב הרמב"ם (גניבה ז, ח) זכרונו לברכה, שאם שקר במדות אפילו לגוי עובד עבודה זרה עובר בלא תעשה וחיב להחזיר, וכן אסור להטעות הגוים בחשבון, שנאמר: (ויקרא כה, נ) "וחשב עם קונהו" אף על פי שהוא כבוש תחת ידיך, קל וחמר לגוי שאינו כבוש תחת ידיך, והרי הוא אומר (דברים כה, טז) "כי תועבת ה כל עושה עול" מכל מקום.
היבטים בעידן המודרני
הפועל בתור אזרח
הוקרת העבודה והעובד באה לידי בטוי גם במצב העובד בתור אזרח בחברה ובמדינה. אין מלאכה המשפילה את בעליה, והפועל והעובד, אשר הגיע בדעת התורה ובמדותיו הטובות למדרגה גבוהה, מצא דרכו לכל משרה ופקידות צבורית כאחד מרמי היחס ובעלי עמדה גבוהה בחברה. גדולי החכמים מורי התורה היו ברובם פועלים ואנשי מלאכה פשוטים. הסנהדרין הגדולה, שהיתה המוסד העליון לכל דברי דת ודין, היתה גם כעין בית זקני העם עם זכיות מדיניות – ככה, למשל, לא יכול המלך להכריז ולעשות מלחמתי תגרה בלי הסכמת הסנהדרין, ובעדת הסנהדרין הזאת, אשר חבריה לא נתמנו ע"י המלך, כי אם נבחרו מתוך הגדולים והנכבדים בחכמי התורה בישראל, ישבו תמיד הרבה פועלים ואנשי מלאכה, אשר מצאו חית ידם יום יום בחרושת ברזל, במלאכת נעלים וסנדלים, בקליעת סלי נצרים ובכל מלאכת עבודה, ובשעות הפנויות למדו ולמדו תורה בישראל. ודוקא מן החוגים האלה יצאו החכמים הגדולים אנשי השם, מיסדי בתים גדולים לתורה עם הרבה מאות תלמידים לכל בית. ברור הדבר, כי הערכה כזאת לעבודה ולעובד הביאה לידי כך שבעלי המלאכה ישמחו שמחה גדולה איש במשלח ידו ושמחלקות העובדים היו בעלי מוסר חברתי מיוחד, פנת יקרת בתוך כל פנות העם, דבר, אשר בימינו ימי שלטון המכונות, עוד אינו, כמו שמרבים להתאונן על זה מלומדים ואנשי מעשה גם יחד.
אם נחפוץ להזכיר את שאר החוקים רבי העלילה בחיי החברה ובמוסר הכלכלי, נמצא אותם רבים מספור, עד כי נוכל רק לרמוז עליהם בקצרה. הנה החוקים הנוגעים לסוחרים ולרוכלים , חוקים האוסרים בכל תוקף לא רק מדות ומשקלות מרמה, אלא האוסרים כמו כן לזייף סחורות וצרכי אוכל כדי להיטיב את מראיהם ולהשביח את מקחם, והמונעים גם כל התחרות לא כשרה בעניני מקנה וקנין. התקנות נגד הפקעת השער היו נמרצות מאד, ואם הוכח המוכר כי הוקיר את סחורתו עד מדת אחוזים ידועה, יכול הקונה לחזור בו אף לאחר שקבל את הסחורה. נזכור גם את החוק המורה מדות טובות, כי יש להשיב את חמורו או בהמתו של שונאנו הנמצא תועה בדרך, לא אחת ולא שתים בלבד. מתוך החוק הזה הוצאו חוקים אחרים שמטרתם להשכין אהבה ואחוה בין כל בני העם אשר לפי מחשבת התורה היה יהיה "ממלכת כהנים וגוי קדוש", להיותם איש לרעהו לעזר ולהועיל, ומפני העקרון העליון הזה של אהבת רעים פעילה, ישוב אחור כל רגש שנאה ואיבה בין אדם לחברו. התמצית הקצרה הזאת של חוקי המשפט החברתי והכלכלי אשר ליהודים, מראה למדי, כי דוקא היום יש עוד הרבה הרבה מאד לאנושות כולה ללמוד מן היהודים, מן ההוראות שנקבעו בתורה ובתלמוד. סדר העולם לפי חוקי היהודים יהיה אחר לגמרי ובודאי לא רע יותר מאשר הוא נראה היום לבני האדם מרי הנפש ולחומי עוני ומצוקה לאין תקוה.ד"ר האנס גוסלאר, "ההד", שנה ה', חוברת ב'.
קישורים:
מצווה זו קשורה עם מצוות רנט ותרב
מקורות נוספים:
