ויקרא כא:
יג וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח.
ספר המצוות לרמב"ם מצוות עשה לח:
היא שצווה כהן גדול שישא בתולה, והוא אמרו "והוא אשה בבתוליה יקח". ובבאור אמרו (יבמות מט ע"א) עושה היה רבי עקיבא ממזר אפילו מחייבי עשה, ובאור זה כשהיה כהן גדול בא על בלתי בתולה שהיא אסורה לו בעשה, שהשורש הזה אצלנו לאו הבא מבלל עשה עשה. והנה כבר התבארו משפטי מצוה זו ביבמות וקידושין וכתובות.
ספר החינוך:
שישא כהן גדול נערה בתולה, שנאמר (ויקרא כא, יג): "והוא אשה בבתוליה יקח". והראיה שזה נחשב מכלל מצות עשה מה שאמרו זכרונם לברכה (כתובות ל ע"א): עושה היה רבי עקיבא ממזר אפילו מחיבי עשה, ובארו זה, כשהיה כהן גדול בא על אשה שאינה בתולה, שהיא אסורה עליו בעשה, שהעקר הוא אצלנו, לאו הבא מכלל עשה עשה. ועוד אמרו זכרונם לברכה (הוריות יא ע"ב) מזהר על האלמנה, ומצוה על הבתולה.
משרשי המצוה. לפי שהעקר הטוב שבאדם הוא שיהיה לו מחשבת טהרה ונקיות, כי אחרי המחשבות ימשך מעשה הגופות, על כן ראוי לו למשרת הגדול להדבק באשה שלא קבעה מחשבתה באיש אחר זולתי בו שהוא קדש קדשים, ומתוך כך יהיה הזרע אשר יתן לו השם יתברך ממנה טהור ונקי ראוי לעבד בקדשה. ושמא תאמר ומי יודע אם גם הבתולה קבעה מחשבתה באיש זולתי בו ונתנה עיניה באחר, התשובה בזה, שכל זמן שלא יצאה מחשבתה מן הכח אל הפעל אינה נפסלת, אבל כל זמן שנבעלה נפסלה, ואף על פי שאמרו זכרונם לברכה (יבמות נט ע"א), דמשתבגר אסורה עליו, הענין הוא, דמכיון שהיא גדולה כל כך, יצר מחשבת לבה רק רע, ואולי קבעה מחשבתה באדם אחר, ומחשבתה רעה מכיון שהיא גדולה, נחשבת לה כמעשה. וכן מזה הטעם אמרו גם כן (שם), שאם נתאלמנה מן הארוסין, אפילו בעודה קטנה, אסורה היא לכהן, דמכיון שנעשה בה מעשה הקדושין, כבר קבעה מחשבתה באיש אחר מתוך מעשה הארוסין ונפסלה, דמעשה פוסל אפילו בקטנות, ומחשבה בגדולות, וכן אמרו (שם), שאם נבעלה שלא כדרכה גם כן פסולה, שכבר נעשה בה מעשה רב, אף על פי שבתוליה קימין. וכן אמרו (שם) שאף מכת עץ פסולה, והטעם בה לפי הדומה לפי שאינה קובעת עוד מחשבתה הרבה בכהן גדול, דמכיון שנאבדו בתוליה אינה כורתת ברית חזק לעולם לאיש, וכעין מה שאמרו זכרונם לברכה (סנהדרין כב ע"ב) כי אין אשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי, והרי זו לא עשאה שום אדם כלי, ומכל מקום לא החמירו זכרונם לברכה באלו הרבה, ואמרו (יבמות ס ע"א) שאם נשא בוגרת או מכת עץ דיעבד יקים.
מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (הוריות יב ע"ב) שאחד כהן גדול המשוח בשמן המשחה או המרבה בבגדים, ואחד כהן גדול העובד או כהן גדול שמנוהו ועבר, וכן כהן משוח מלחמה כלם מצווין על הבתולה ואסורין באלמנה. ומה שאמרו (יבמות נח ע"ב) שאפילו אירס הקטנה ובגרה תחתיו קדם נשואין הרי זה לא יכנס, ואם כנס אינו מוציא, ומה שאמרו (שם נט ע"א) שאינו נושא שתי נשים ביחד לעולם, שנאמר והוא אשה בבתוליה יקח, דוקא אשה אחת, אבל לא שתים, ומה שאמרו (שם סא ע"א), שאם כנס האלמנה בעודו הדיוט ונתמנה כהן גדול שאינו מוציאה, ואפילו ארסה קדם שנתמנה כהן גדול כנסה לאחר שנתמנה. ויתר פרטיה, בפרק ששי מיבמות ובמקומות מכתבות וקדושין.
ונוהג בארץ בזמן הבית והעבודה, כי אז יתמנה הכהן גדול, לא במקום אחר. וכהן גדול העובר על זה ונשא בעלת איש שאינה לא אלמנה ולא גרושה בטל עשה ומוציאה בגט.
נדמים לבורא
עקידת יצחק לרבי יצחק עראמה (שער סו):
ואמר עוד: "והוא אשה בבתוליה יקח" לרמוז אל שני עניינים נכבדים מאד:
האחד אל הקיום והנצחיות האפשרי באדם במינו. שהוא דומה בצד מה לקיום ונצחיות קונו ולזה חייבו עליו (יומא ב ע"א) ביום המעשה המיוחד ההוא שתהיה אשה אחרת עצורה לו מערב יום הכפורים שמא תמות הראשונה בו ביום ונמצא ערירי גבר והכתוב אמר: "וכפר בעדו ובעד ביתו" והכוונה שיהיה נמוקו עמו להמשיך מציאותו בעולם כפי מה שאיפשר.
והשנית כשתהיה האשה ההיא בתולה ואיש לא ידעה ובכל בתוליה להוציא את הבוגרת (יבמות נט ע"א). כמו שהפעילות האלהיות במעשה בראשית הוא יתעלה חדשם חדוש מוחלט ולא קדמה להם שום סבה זולתו יתעלה. ובעולת עצמו גם היא אסורה ללקוחו (שם), כמו שלא קדם בשעת הבריאה שום מעשה והתחלה, כמו שאמרו קצת בחומר הקדום. ואין צריך לומר שלא יקח גרושה וחללה זונה שהם נשים בלתי הגונות להוליד ממנה בנים כשרים כי האל יתעלה תמים פעלו וכל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול…
קישורים:
מקורות נוספים:
