שמות כא:
ב כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם.
ג אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא בְּגַפּוֹ יֵצֵא אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ.
ד אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה וְיָלְדָה לוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ.
ה וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי.
ו וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם.
ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה רלב:
היא שצוונו בדין עבד עברי. והוא אמרו יתברך "כי תקנה עבד עברי". וכבר התבארו רוב דיני מצוה זו בפירוש בתורה. והתבארו דיני מצוה זו כולם במסכת קידושין.
קניית מידות טובות תביא ברכה
ספר החינוך:
לדון בדין עבד עברי כמו שכתוב בפרשה, שנאמר "כי תקנה עבד עברי" וגו'. כלומר שנעשה לו הדברים שנצטווינו בהן כגון לשלחו בשביעית, או בתוך שש אם פגע בו יובל, או בגרעון כסף, או במיתת אדון שלא הניח בן זכר. ולנרצע גם כן כדינו הכתוב בו, הכל כמו שלמדונו רבותינו זיכרונם לברכה מתוך הכתוב כמו שמפרש בפרק ראשון מקידושין.
משרשי מצוה זו, שרצה האל שיהיה עמו ישראל אשר בחר עם קדוש, מלא ומעוטר בכל מדות טובות ומעלות. כי מתוך כך תחל הברכה עליהם והחסד והרחמים מן המידות המשובחות שבעולם. ועל כן הזהירנו לרחם על אשר הוא תחת ידינו ולגמול לו חסד, כאשר כתוב בפרשה וכמו שידענו גם כן בקבלה.
דיני המצווה כגון החילוקין שבין מוכר עצמו למכרוהו בית דין, והדברים שהוא נקנה בהם, ושהוא יוצא בהן לחרות, ושאר דיניו, מבוארין שם בקידושין.
ונוהגת מצוה זו בזכרים אבל לא בנקבות, שאין האישה קונה עבד עברי . ודווקא בזמן שישראל שרוין על אדמתן, שכן בא הפירוש המקובל שאין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג, ומפורש הוא שדין היובל אינו אלא בארץ.
והעובר עליה ולא עשה לעבד מה שכתוב בו, בטל עשה וגם מלמד נפשו להיות אכזרי. וכמעט שמעיד על עצמו שאינו מבני ישראל, כי הם רחמנים בני רחמנים.
נחמה לנמכר לעבד עברי
רלב"ג (שם):
והנה התועלת המגיע בזאת המצוה, ובמה שיִדְמֶה לה בזה הענין, הוא מבואר; והוא, כי זה יהיה סיבה אל שלא ישאר איש או אשה מישראל בשפלוּת ודלוּת מתמיד, אבל יתנחמו משפלותם ועוניָם, בזוכרם כי עוד מעט יֵצאו חופשים מעבודתם, או ישובו להם קרקעותיהם אשר מכרום. וזה, כי בבוא השנה השביעית יֵצא העבד לחופשי, או ביובל – אם היה נרצע או שמכר עצמו; וביובל ישובו להם קרקעותיהם; ובשנת השמיטה יִפָּטְרוּ ממה שנתחייבו לאחיהם מן הכספים או שוויָם; והנה בזה קצת נחמה לדלים האומללים.
קישורים:
מקורות נוספים:
