שמות כב:
כד אִם-כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת-עַמִּי את הֶעָנִי עִמָּךְ-לֹא-תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה לֹא-תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ.
ספר המצוות לרמב"ם מצוות לא תעשה רלד:
הזהיר שלא לבקש המלוה מן הלוה כשנדע שלא יכול לפרוע. והוא אמרו "לא תהיה לו כנושה". ובגמרא מציעא (דף ע"ה ע"ב) מנין לנושה בחבירו מנה ויודע שאין לו שאסור לעבור לפניו שנאמר לא תהיה לו כנושה. ובמכילתא "לא תהיה לו כנושה" שלא תראה לו בכל זמן. ודע שזאת האזהרה כוללת גם כן מי שיבקש חוב של רבית, וכן אמרו שמי שילוה ברבית עובר על לא תהיה לו כנושה כמו שאבאר במה שאחר זה.
ספר החינוך:
שלא נתבע חוב מעני שאין לו במה לפרע – שנמנענו מלתבע החוב מן הלוה בעת שנדע שאינו יכול לפרע חובו לפי שאין לו, שנאמר: (שמות כב, כד) "לא תהיה לו כנושה". ודע כי זאת המניעה תכלל גם כן שלא להלוות ברבית לישראל.
משרשי המצווה, לקבע לנו מדת החסד והחמלה, וכשיהיו קבועות בנו אז נהיה ראויים לקבלת הטובה וישלם חפץ השם בנו שחפץ בעולם הזה ובעולם הבא.
מדיני המצוה, מה שאמרו זכרונם לברכה (ב"מ מה, ע"ב) מנין לנושה בחברו מנה ויודע שאין לו שאסור לעבר לפניו (נגד ביתו), שנאמר לא תהיה לו כנושה. ומה שאמרו גם כן במכילתא (שם) "לא תהיה לו כנושה" שלא יראה לו בכל זמן ודברים אחרים הנאמרים בענין זה, במציעא (עה, ע"ב) ובמקומות בגמרא.
ונוהגת בזכרים ונקבות בכל מקום ובכל זמן. והעובר עליה ותבע הלואתו מחברו ויודע שאין לו ותובעו כדי לצערו, עבר על לאו זה, והוא כעובר על מצות מלך.
היבטים בעידן המודרני
שמירה על כבוד העני
התורה אשר העלתה את הערובה ההדדית ותמיכת העניים למדרגת עקרון חברתי, הלא תשאיר פרץ נבעה בשיטה הזאת אם לא תרחיב את גבולות העזרה ההדדית ממתנות תנובת שדה וכרם עד לעסקי כספים. אך גם פה לא צורת העזרה היא העיקר, כי אם עצמותה. אם תנתן עזרה בכסף לאיש אשר מטה ידו פתאום בצורת הלואה ברבית כדרך הסוחרים אנשי העסק, יש אשר יעשה המלוה את מעשהו לא מתוך אהבת אחים או רגש הערובה העממית כי אם מאהבת הבצע. על כן אסרה התורה את כל ענין הנשך בהחלט. הלואת כספים אינה לפי התורה כי אם עזרת אח, שהיא חובה מוסרית גדולה מאד, על כל אשר יש לאל ידו. לקיחת נשך או נתינת נשך, וגם הבטחה לתת נשך, אסורה איסור חמור. ועל כל אלה הוזהר שלא לעשות דבר העלול לפגוע בכבוד האדם של הלווה. בענין זה חקקה התורה שבעל-פה חוקים רבים, המורים על הרגשה אנושית עדינה ומפותחה עד מאד. והנה דוגמא אחת מהרבה: כאשר יראה המלוה את הלוה מרחוק, עליו לנטות מפניו בטרם יראנו. כי יש לחוש, פן יברך הלוה את המלוה, בראותו אותו, מתוך רגש של הכרת טובה ואולי גם בהכנעה, ומזה יש למנוע ממנו את הדבר. ביחוד אסור למלוה לנגוש את הלוה ואף כי אם לוה את הכסף למען הקים את מצבו ההרוס, כי אם עזוב יעזוב את תשלום החוב ליכלתו, לרגש האחריות שלו ולהערכתו את חובתו.
ד"ר האנס גוסלאר, "ההד", שנה ה', חוברת ב'.
קישורים :
מקורות נוספים:
