שמות כה:
טו בְּטַבְּעֹת, הָאָרֹון יִהְיוּ הַבַּדִּים לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ.
ספר המצוות לרמב"ם מצוות לא תעשה פו:
הזהירנו מהסיר בדי הארון מתוך הטבעות. והוא אמרו "בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו", והעובר על לאו זה לוקה. ובסוף מכות (דף כב, ע"ב) אמרו כשנזכרו מחוייבי מלקות, והא איכא המסיר בדי הארון רוצה לומר שהוא לוקה ואזהרתיה מהכא "לא יסורו ממנו". הנה התבאר לך שהוא מצות לא תעשה ולוקין עליו
ספר החינוך:
שלא להוציא בדי הארון מתוך הטבעות, שנאמר: (שמות כה, טו) "בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסרו ממנו". ומבאר הוא שמצווה זו בכלל מצות הנוהגות לדורות היא. שאין פרוש נוהגות לדורות שלא יפסק מישראל מעשה אותה מצוה לעולם בשום זמן, אלא כן הוא הענין, כל מצוה שלא נצטוינו עליה לעשותה רק בזמן ידוע ולא יותר, כגון מה שכתוב (שמות יט, טו) היו נכונים לשלשת ימים, וכמו כן אזהרה דסיני (שם לד, ג) "גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא". וכל כיוצא בזה, שלא היתה הצואה אלא לשעה בלבד, אלו יקראו מצות שאינן נוהגות לדורות. אבל כל מצוה שלא נצטוינו עליה לזמן ידוע אף על פי שיש לה הפסק בזמן מן הזמנים מצד גלותנו או בסבת דבר אחר, כגון עכשו בעונותינו שאין לנו ארון מצוה הנוהגת לדורות נקראת, לפי שכל זמן שיהיה לנו ארון, חיבין אנו לבל נסיר בדיו ממנו כדי שיוציאוהו בהם הלוים אם נצטרך להביאו ממקום למקום בסבת מלחמה או מאיזה סבה שתבוא.
משרשי המצוה. לפי שהארון משכן התורה, והוא כל עקרנו וכבודנו, ונתחיבנו לנהוג בו כל כבוד וכל הדר בכל יכלתנו, על כן נצטוינו לבל נסיר בדי הארון ממנו פן נהיה צריכים לצאת עם הארון לשום מקום במהירות, ואולי מתוך הטרדה והחפזון לא נבדק יפה להיות בדיו חזקים כל הצרך, ושמא חס ושלום יפל מידם ואין זה כבודו. אבל בהיותם בו מוכנים לעולם ולא יסורו ממנו נעשה אותן חזקות הרבה ולא יארע תקלה בהן. ועוד טעם אחר, שכל כלי המקדש צורתן מחיבת לרמז ענינים גדולים עליונים כדי שיהא האדם נפעל לטובה מתוך מחשבתו בהן. ורצה האל לטובתנו שלא תפסד אותה הצורה אפילו לפי שעה.
שלשת מצות סדר זה, אינן נוהגות היום.
קישורים:
מקורות נוספים:
