שמות ל:
לז וְהַקְּטֹרֶת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה-בְּמַתְכֻּנְתָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לְךָ לַה'.
לח אִישׁ אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה כָמוֹהָ לְהָרִיחַ בָּהּ–וְנִכְרַת מֵעַמָּיו.
ספר המצוות לרמב"ם מצוות לא תעשה פה:
הזהירנו מעשות עשון בתאר הקטרת כלומר שיהיה מן הסממנין ההם ועל יחס המשקולות ההם ויכוין שיתעשן בו. והוא אמרו יתעלה "במתכונתה לא תעשו לכם", ומבואר שכל מי שיעבור ויעשה כמוה להריח בה חייב כרת, אמר איש אשר יעשה כמוה להריח בה ונכרת, אם היה מזיד, ואם היה שוגג חייב חטאת קבועה.
ספר החינוך:
שלא לעשות קטרת כדמות קטרת, כלומר שתהיה הרכבתו על ענין אותם המשקלים ויכון להקטיר לעצמו בה, שנאמר: (שמות ל, לז) "במתכנתה לא תעשו לכם". ונאמר עליה (שם לח) "איש אשר יעשה כמוה להריח בה". כלומר, שיתכון בעשיתה להקטיר עצמו.
משרשי המצוה. מה שכתוב באסור משיחת השמן.
מדיני המצוה, מה שאמרו זכרונם לברכה (כריתות ה, ע"א) שהעושה אותה להתלמד או למכרה לצבור פטור, והעושה אפילו קצת ממנה כל זמן שנעשה אותו קצת לפי משקלת הקטרת שחיב. ומה שאמרו (שם ו, ע"א) שהקטרת היתה נעשית בזמן הבית בכל שנה ושנה, ואם חסר העושה אותה אחת מסממניה חיב מיתה. ויתר פרטיה, מבארים בפרק ראשון מכריתות .
ונוהגת מצוה זו של אסור עשיתה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר עליה ועשה ממנה לפי משקלה להריח בה במזיד חיב כרת, בשוגג חיב חטאת קבועה. אבל המריח בה לבד ולא עשאה, אינו חיב כרת אלא דינו כדין כל הנהנה מן ההקדש.
קישורים:
מקורות נוספים:
