ויקרא יא:
י וְכֹל אֲשֶׁר אֵין לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים מִכֹּל שֶׁרֶץ הַמַּיִם וּמִכֹּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה אֲשֶׁר בַּמָּיִם שֶׁקֶץ הֵם לָכֶם.
יא וְשֶׁקֶץ יִהְיוּ לָכֶם מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ וְאֶת נִבְלָתָם תְּשַׁקֵּצוּ.
ספר המצוות לרמב"ם מצוות לא תעשה קעג:
הזהירנו מאכול דג טמא. והוא אמרו יתעלה במיני דגים ההם "ושקץ יהיו לכם מבשרם לא תאכלו". ומי שאכל כזית מהן לוקה.
ספר החינוך:
שלא לאכל דג טמא, שנאמר: (ויקרא יא, יא) "מבשרם לא תאכלו ואת נבלתם תשקצו". וסימני דגים כשרים כתבנום למעלה במצות עשה (מצוה קנה) שהיא לבדק בסימני דגים שחשבנו מן המנין לכבוד הרמב"ם זכרונו לברכה.
משרשי המצוה. מה שכתבנו למעלה (מצוה עג) בענין אסור המאכלות שהאל ברוך הוא הרחיק מעמו כל מה שנזק נמצא בו, הן בהמה או עוף או דגים, מן הטעם שאמרנו שם.
דיני המצוה. כתבנו למעלה גם כן, והם בחלין פרק שלישי.
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. ועובר עליה ואכל כזית מדג טמא במזיד, לוקה. בשוגג, פטור.
קישורים:
מקורות נוספים:
