ויקרא יא:
כא אַךְ אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל שֶׁרֶץ הָעוֹף הַהֹלֵךְ עַל אַרְבַּע אֲשֶׁר לוֹ כְרָעַיִם מִמַּעַל לְרַגְלָיו לְנַתֵּר בָּהֵן עַל הָאָרֶץ.
ספר המצוות להרמב"ם מצוות עשה קנא:
היא שצונו לבדוק בסימני חגבים גם כן, והן כתובין בתורה "כל אשר לו כרעים ממעל לרגליו", וענין זאת המצוה הוא כמו שבארנו במצוה שלפניה, והכתוב שבה הוא אמרו את אלה מהם תאכלו את הארבה. וכבר התבארו דיני מצוה זו במסכת חולין.
ספר החינןך:
לבדק בסימני חגבים, והם הסימנים שכתובים בתורה (ויקרא יא, כא) "אשר לו כרעים ממעל לרגליו" וגו', שנאמר: (שם) "את זה תאכלו מכל שרץ העוף". וענין שרשה כמו בשאר המינים.
דיניה. פרשו זכרונם לברכה (חולין סה ע"א) ששמנה מיני חגב טהור הם. ואלו הן אחד שנקרא חגב, שני שנקרא דבנית והוא מין חגב, שלישי שנקרא חרגל, רביעי ערצוביא והוא מין חרגל, חמישי ארבה, ששי צפרת כרמים, והוא מין ארבה שביעי סלעם, שמיני יוחנה ירושלמית, והוא מין סלעם. מי שהוא בקי בודק בהן לפי בקיאותו ובשמותיהן ואוכל, והציד ישראל נאמן עליהם ובעוף. ומי שאינו בקי בהן, בודק בסימנים שנתנה התורה בהן. ושלשה סימנין הן. ואלו הן ארבע כנפים שחופות רב בארך ורב הקף גופו, וארבע רגלים, ושתי כרעים לנתר בהן על הארץ. ויש אומרים שצריך לדעת שיהא שמו חגב. ויתר פרטיה מבארים בפרק שלישי מחלין .
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ונקבות. ועובר עליה ואכל ולא בדק יפה, בטל עשה.
קישורים:
מקורות נוספים:
