ויקרא יט:
כח וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ לֹא תִתְּנוּ בִּבְשַׂרְכֶם וּכְתֹבֶת קַעֲקַע לֹא תִתְּנוּ בָּכֶם אֲנִי ה.
ספר המצוות לרמב"ם מצוות לא תעשה מא:
הזהירנו מרשום בגופנו במיני צבעונים כגון הכהול והוירדט וזולתם כמו שיעשו עובדי ע"ז כמו שהוא מפורסם אצל אנשי מצרים עד היום, ואזהרה מזה הוא אמרו "וכתובת קעקע לא תתנו", והעובר על לאו זה חייב מלקות. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בסוף מכות.
ספר החינוך:
שלא לכתב בבשרנו כתבת קעקע, שנאמר: (ויקרא יט, כח) "וכתבת קעקע לא תתנו בבשרכם". והענין הוא כמו שעושין היום ישמעאלים, שכתבים בבשרם כתב מחקה ותקוע שאינו נמחק לעולם. ואין החיוב אלא בכתב חקוק ורשום בדיו או בכחול או בשאר צבעונין הרושמים. וכן אמרו במכות (כא, ע"א) קעקע ולא כתב, כלומר, שלא רשמו בצבע, כתב ולא קעקע, כלומר שרשם בשרו בצבע, אבל לא עשה שריטה בבשרו אינו חיב, עד שיכתב ויקעקע בדיו או בכחול ובכל דבר שהוא רושם.
משרשי המצוה. מה שכתבנו בהקפת הראש ובהשחתת זקן שהיא להרחקת כל עניני עבודה זרה מגופנו ומבין עינינו. וגם זה מן השרש הזה בעצמו שהיה מנהג הגוים שרושמים עצמן לעבודה זרה שלהם כלומר, שהוא עבד נמכר לה ומרשם לעבודתם.
מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (רמב"ם ע"ז י"ב י"א), שכל מקום שבגוף, בין מגלה, בין מכסה בבגדים, בכלל אסור זה. ויתר פרטיה, בסוף מסכת מכות.
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר על זה וכתב אפילו אות אחת בכל מקום שבגופו בענין זה שאמרנו, שיהיה חקוק ורשום באחד ממיני הצבעים הרושמין לוקה. ואם רשמו בו אחרים אינו לוקה אלא אם כן סיע, מן הכלל הידוע לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו.
בקלקול גופו ימנע את ההשפעות
ליקוטי הלכות (הלכות כתובת קעקע ג,ב):
וְעַל-כֵּן אָסְרָה הַתּוֹרָה כְּתֹבֶת קַעֲקַע, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "וּכְתֹבֶת קַעֲקַע לֹא תִתְּנוּ בִּבְשַֹרְכֶם וְכוּ'". כִּי צָרִיךְ לִשְׁמֹר בְּשַֹר הַגּוּף שֶׁלֹּא לְקַלְקְלוֹ, שֶׁלֹּא לַחֲקֹק בּוֹ כְּתֹבֶת קַעֲקַע, שֶׁלֹּא לְקַלְקֵל צֶלֶם דְּמוּת הָאָדָם שֶׁכָּלוּל מִכָּל הָעוֹלָמוֹת וְיֵשׁ לוֹ בַּכֹּחַ בְּכָל אֵיבָר וְאֵיבָר וּבְכָל חֵלֶק מִבְּשַֹר גּוּפוֹ מְיֻחָד כְּנֶגֶד חֵלֶק מֵחֶלְקֵי הָעוֹלָם לְהַמְשִׁיךְ הָעוֹלָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי כָּל חֵלֶק מֵחֶלְקֵי גּוּפוֹ, וּכְנֶגֶד כַּמָּה נְפָשׁוֹת, כִּי מִנְהוֹן תַּלְיָן בְּאוּדְנִין, וּמִנְהוֹן בְּשַֹעֲרִין וְכוּ'. וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בִּשְׁאָר חֶלְקֵי הַגּוּף מֵרֹאשׁוֹ וְעַד רַגְלָיו, כִּי אֵין שׁוּם שַֹעֲרָה בָּאָדָם. וְכֵן אֵין בּוֹ שׁוּם אֵיבָר וְגִיד וְשׁוּם חֲתִיכָה מֵחֶלְקֵי בְּשָֹרוֹ וְעוֹרוֹ שֶׁאֵין תְּלוּיִין בּוֹ כַּמָּה וְכַמָּה נְפָשׁוֹת וְעוֹלָמוֹת, וְעַל-כֵּן אָסוּר לַחֲקֹק בְּעוֹרוֹ כְּתִיבַת קַעֲקַע, שֶׁלֹּא לְקַלְקֵל תַּבְנִית גּוּפוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת הַדְרַת פָּנִים, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה יְכוֹלִין לְהַחֲזִיר כָּל הָעוֹלָם לַה' יִתְבָּרַךְ כְּפִי מַה שֶּׁזּוֹכֶה לְהָאִיר הָאֱמֶת בֵּאוּרֵי הַתּוֹרָה בְּגוּפוֹ, כִּי עִקַּר הֶאָרַת גּוּף הָאָדָם הוּא רַק עַל-יְדֵי דְּרוּשֵׁי וּבֵאוּרֵי הַתּוֹרָה שֶׁמֵּאִיר בְּגוּפוֹ, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכֶה לְהַדְרַת פָּנִים, וְעַל-יְדֵי-זֶה מְאִירִין כָּל שִׁשִּׁים רִבּוֹא אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה בְּתוֹךְ גּוּפוֹ וְאֵיבָרָיו, אֲבָל אָסוּר לַחֲקֹק בְּגַשְׁמִיּוּת שׁוּם אוֹת בְּעוֹר גּוּפוֹ, דְּהַיְנוּ כְּתֹבֶת קַעֲקַע, כִּי אַדְּרַבָּא, מִזֶּה מְקַלְקֵל וּמַחֲרִיב בִּנְיַן גּוּפוֹ הַכָּלוּל מִכָּל הָעוֹלָמוֹת כַּנַּ"ל, כִּי צָרִיךְ לְהַדֵּר אֶת גּוּפוֹ שֶׁיִּהְיֶה בִּשְׁלֵמוּת בְּלִי שׁוּם חֲקִיקָה, כִּי גּוּפוֹ כָּלוּל מִכָּל אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה. וּבֶאֱמֶת הָאָדָם הוּא לְמַעְלָה מֵהַתּוֹרָה, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כַּמָּה טִפְּשָׁאֵי וְכוּ' דְּקַיְמֵי מִקָּמֵי אוֹרָיְתָא וְלָא לְקַיְמֵי מִקָּמֵי צוּרְבָא מֵרַבָּנָן. וְעַל-כֵּן עִקַּר הֶאָרַת פָּנִים וְהִדּוּר הַגּוּף שֶׁל הָאָדָם הוּא רַק עַל-יְדֵי דְּרוּשֵׁי הַתּוֹרָה שֶׁמְּחַדֵּשׁ בְּשִֹכְלוֹ, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מִמֵּילָא נִכְלָל בְּתוֹךְ הַתּוֹרָה וְנִמְשָׁךְ הֶאָרָה עַל כָּל גּוּפוֹ בְּחִינַת הַדְרַת פָּנִים כַּנַּ"ל, אֲבָל אָסוּר לַחֲקֹק אוֹתִיּוֹת בְּגַשְׁמִיּוּת בְּגוּפוֹ, כִּי בָּזֶה מְקַלְקֵל הִדּוּר גּוּפוֹ בְּחִינַת הַדְרַת פָּנִים כַּנַּ"ל:
קישורים:
מקורות נוספים:
