שלג. שלא נעבוד הארץ בשנת היובל

ויקרא כה

יא יוֹבֵל הִוא שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּהְיֶה לָכֶם לֹא תִזְרָעוּ וְלֹא תִקְצְרוּ אֶת-סְפִיחֶיהָ וְלֹא תִבְצְרוּ אֶת-נְזִרֶיהָ.

יב כִּי יוֹבֵל הִוא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם מִן-הַשָּׂדֶה תֹּאכְלוּ אֶת-תְּבוּאָתָהּ.

ספר המצות לרמב"ם לא תעשה רכד:

היא שהזהירנו מעבוד הארץ בשנת היובל והוא אמרו בה: "לא תזרעו" כמו שאמר בשמיטה: "שדך לא תזרע". וכמו שהשמיטה אסור בה בין עבודת הארץ בין עבודת האילן (לעיל לא תעשה רכ ורכא), כך היובל, ולפיכך אמר "לא תזרעו" על הכלל כולל ארץ ואילן. ומי שעבר על לאו זה, גם כן לוקה.

ספר החינוך:

שלא נעבוד הארץ בשנת היובל, כמו שנמנענו מעבודתה בשנת השמיטה, שנאמר ביובל: "לא תזרעו", כמו שנאמר בשמיטה [ויקרא, כה ד']: "שדך לא תזרע". וכמו שהשמיטה נאסר בה בין עבודת הארץ בין עבודת האילנות, כך היובל, ולפיכך אמר "לא תזרעו" על הכלל, יכלול ארץ ואילן.

משרשי מצות היובל כתבתי למעלה במצוה ראשונה שבסדר זה, מה שיכולתי.

דיניה בענין עבודת הארץ והאילנות, כמו בשביעית. ובכסף תלוה, עשה ד', כתבתי קצת מן הענינים לעורר לב הקורא על עניני המצוה כמנהגי, עיין שם אם תחפוץ בו.

על ידי שנתיים שלא יהיה פרנסה לעשיר הוא יזדה עם העני

צרור המור ויקרא כה, כ:

ענין השמטה והיובל יש להם סודות עמוקים ודברים שהם כבשונו של עולם. ולפי הנגלה הוא שורש כל התורה כולה ויסוד העולם כולו. כי העולם אי אפשר להתקיים אלא עניים עם עשירים. ובענין השמיטה והיובל רצה השם יתברך שיהיו שוים עניים ועשירים. כדכתיב לך ולעבדך וכתיב ואכלו אביוני עמך. וידוע כי העני כל ימיו מכאובים וכעס ענינו. כי אין לו מה לאכול ובכל עת ובכל עונה עיניו נשואות לשמים וחייו תלויים לו מנגד. ובבקר יאמר מי יתן ערב מפחד לבבו ועניותו. והעשיר כל ימיו בשמחה וטוב לב משתה תמיד. בענין שבעושרו וברוב לבבו שוכח העני ואינו יודע במכאוביו.

ולכן רצתה התורה להביא שנת השמיטה והיובל שיהיו ב' שנים רצופים קדושות. באופן שאפילו העשיר נושא עיניו לשמים. אחר שאין זורעים וקוצרים ואומר מה אוכל ומה אשתה. כדי שידע ויזכר צער העני שכל ימיו ושנותיו בצער ובדאגה. ואחר שהעשיר בשנים או בשלשה שנים נושא עיניו לשמים. ואומר מה אעשה לאנשי ביתי כי אין לי לזרוע ולקצור. מה יעשה העני שכל ימיו מכאובים מדוחק עניות. באופן שכשהעשיר יראה עצמו בעושרו. יזכור הימים שעברו עליו מהשמיטה והיובל. ויאמר אני בשתי שנים של שמיטה ויובל לא הייתי יודע מה לעשות לאנשי ביתי. והייתי בצרה וצוקה ובצער ובדאגה והייתי אומר מה אוכל ומה אשתה. מה יעשה העני שכל ימיו מכאובים ולא ראה בטובה. ועיניו נשואות לשמים ולבריות כי עולליו שאלו לחם פורש אין להם. בענין שבזה יזכור העני וירחם עליו. וז"ש בכאן וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתנו וצויתי את ברכתי לכם ועשת את התבואה לשלש השנים. בענין שזהו יסוד התורה והעולם. כאומרו אמרתי עולם חסד יבנה.