ויקרא כה
יא יוֹבֵל הִוא שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּהְיֶה לָכֶם לֹא תִזְרָעוּ וְלֹא תִקְצְרוּ אֶת-סְפִיחֶיהָ וְלֹא תִבְצְרוּ אֶת-נְזִרֶיהָ.
יב כִּי יוֹבֵל הִוא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם מִן-הַשָּׂדֶה תֹּאכְלוּ אֶת-תְּבוּאָתָהּ.
ספר המצות לרמב"ם לא תעשה רכו:
היא שהזהירנו מאסוף פירות האילנות בשנת היובל כמו שנקבץ בשאר השנים והוא אמרו: "ולא תבצרו את נזיריה" כמו שבארנו (מצוה רכג) בשנה שביעית. ובספרא אמרו: "לא תקצרו… ולא תבצרו" כמו שנאמרו בשביעית כך נאמרו ביובל. רוצה לומר: כי הדין בשני אלו הלאוין אחד. ומשפטי השמיטה והיובל אינן נוהגין אלא בארץ ישראל.
ספר החינוך:
שלא נאסוף פירות האילנות בשנת היובל כמו שאנו אוספין אותן בשאר השנים, שנאמר: "ולא תבצרו את נזריה", והוא אזהרה דרך כלל לכל פירות האילן. והזהיר הכתוב ביובל בפירות האילן אזהרה בפני עצמה, ובתבואות אזהרה בפני עצמה, כמו בשביעית, וכמו שכתבנו למעלה. והדין בשניהם, כלומר בשמיטה וביובל, בלאוין אלה אחד הוא, ומשורש אחד יעלה, הכל לפי הדומה. ואין צורך להאריך על כולן.
וכבר כתבתי כי כל זה אינו נוהג אלא בארץ, ועל תנאי שיהיו כל יושביה עליה, ויהיה כל שבט ושבט דר במקומו.
קישורים:
מקורות נוספים:
