דברים כב:
ה לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה.
ספר המצוות לרמב"ם מצוות לא תעשה לט:
שהזהירנו מהמשך אחר חקות העכו"ם, שתהיינה הנשים לובשות בגדי האנשים ושיתקשטו בתכשיטיהם. והוא אמרו (דברים כב, ה) "לא יהיה כלי גבר על אשה", וכל אשה שתתקשט באחד מתכשיטי האנשים המפורסמים בעיר ההיא שזה הוא תכשיט מיוחד לאנשים לוקה.
להרחיק ממעשי כישוף
מורה נבוכים ח"ג, לז:
להרחיק מכל מעשי הכשוף הזהיר מעשות דבר מחוקותיהם ואפילו במה שנתלה במעשי עבודת האדמה והמרעה וכיוצא בהם – רצוני לומר כל מה שיאמר שהוא מועיל ממה שלא יגזור אותו העיון הטבעי אבל נוהג לפי דעתם כמנהג הסגולות והכוחות המיוחדות – והוא אמרו "ולא תלכו בחוקות הגוי" והם אשר יקראום ז"ל דרכי האמורי מפני שהם סעיפי מעשי המכשפים שהם דברים לא יגזרם הקש טבעי אך הם מושכים למעשי הכישוף אשר הם נסמכים לעניני הכוכבים בהכרח ויתגלגל הענין להגדיל הכוכבים ולעבדם – ואמרו בפרוש "כל שיש לו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי" – רוצים בזה שכל מה שיגזרהו העיון הטבעי הוא מותר וזולתו אסור. ולכן כאשר נאמר "אילן שהוא משיר פרותיו טוענו באבנים וסוקרו בסקרא" הוקשה על זה המעשה "בשלמא טוענו באבנים כי היכי דליכחוש חיליה אלא סוקרו בסיקרא וגו'?" – הנה התבאר שסקירה בסקרא וכל מה שדומה לזה ממה שלא יגזרהו ההקש אסור לעשותו משום דרכי האמורי. וכן אמרו בשליא של מקודשין תקבר – אמרו "אין תולין אותה באילן ואין קוברין אותה בפרשת דרכים מפני דרכי האמורי" – ועל זה תעשה הקש. ואל יקשה עליך מה שהתירו מהם כמסמר הצלוב ושן השועל" כי הדברים ההם בזמן ההוא היו חושבים בהם שהוציא אותם הנסיון והיו משום רפואה והולכים על דרך תלות העשב שקורין בערבי פאוניא על הנכפה ונתינת צואת הכלבים על מורסות הגרון והעישון בחומץ מרקשית למורסות המכות הקשות – כי כל מה שנתאמת נסיונו כאלו אף על פי שלא יגזרהו ההקש הוא מותר לעשותו מפני שהוא משום רפואה ונוהג מנהג שלשול הסממנים המשלשים. והעלה בידך אלו הנפלאות ממאמרי זה אתה המעין ושמרם "כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך":
והנה בארנו בחיבורנו הגדול שהקפת פאת ראש ופאת זקן אסור מפני שהוא תיקון כמרי עבודה זרה. והיא הסיבה גם כן לאיסור השטענז כי כן היה תקון הכמרים גם כן היו מקבצים בין הצומח ובעל החיים בלבוש אחד והיה חותם אחד מן המוצאים בידו – תמצא זה כתוב בספריהם:
והיא הסיבה גם כן באמרו "לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה" – תמצאהו בספר טומטום יצוה שילבש האיש בגד אשה צבוע כשיעמוד בכוכב נוגה ותלבש האשה השריון וכלי המלחמה בעמדה למאדים.
ספר החינוך:
שלא ילבשו הנשים מלבושי האנשים ולא יזדינו בזינם, ועל זה נאמר (דברים כב, ה) לא יהיה כלי גבר על אשה. ותרגם אונקלוס לא יהא תקון זין דגבר על אתתא. ומן הדומה כי מפני כן פרש הכתוב בכלי זין, לפי שהם הכלים המיחדים לגמרי לאנשים, שאין דרך אשה בעולם לצאת בכלי זין, אבל הוא הדין שאסור להם מדאוריתא לצאת במלבושים שדרך האנשים באותו המקום להשתמש בהם, כגון שתשים בראשה מצנפת או שאר כלים המיחדים לאיש.
משרשי המצוה. להרחיק מאמתנו הקדושה דבר ערוה וכל ענין וכל צד שיהיה הכשלון באותו דבר מצוי מתוכו, וכענין שאמרו זכרונם לברכה על דרך משל (סנהדרין קו ע"א) שאלהינו שונא זמה, כלומר, שלאהבתנו הרחיקנו מן הזמה, שהוא דבר מכער ביותר, ויקח לב האדם, ומדיחו מדרך טובה ומחשבה רצויה לדרך רעה ומחשבה של שטות, ואין ספק כי אם יהיו מלבושי האנשים והנשים שוים יתערבו אלו עם אלו תמיד ומלאה הארץ זמה. ועוד אמרו בטעם מצוה זו, שהיא להרחיק כל ענין עבודה זרה שדרכן של עובדי עבודה זרה היה בכך. ואלו שני הטעמים מצאתים בספרי הרמב"ם זכרונו לברכה (בספר המצוות לאוין מ, מורה נבוכים ג, לז) אחר כתבי אותם.
דיני המצוה. קצרים, בפשט הכתוב הם נכללים.
ונוהג אסור זה בכל מקום ובכל זמן בנקבות. ואשה העוברת על זה ולבשה המלבושים המיחדים באנשים לבד באותו המקום שהיא בו חיבת מלקות.
שלא יהפוך את המשפיע והמקבל
ריקאנטי (שם):
וטעם לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה. פשטו ידוע אמנם על דרך הקבלה יש לך לדעת כי הרמז הוא שלא ישנה סדרי בראשית כי האיש הלובש שמלת אשה עושה מן המשפיע מקבל והאשה הלובשת בגדי איש עושה מן המקבל משפיע וסוד המלבוש סוד גדול לבעלי הקבלה רמזתיו במקום אחר. ועוד יש מפרשין כי גם הנה רמז לסוד העבור ורמז רמז מופלא שלא יתחלפו נשמה זכר ונקבה בגלגול כענין שלא עשאני אשה והבן זה:
קישורים:
מקורות נוספים:
