ויקרא יט:
לו מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי צֶדֶק אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק יִהְיֶה לָכֶם אֲנִי ה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
ספר המצוות לרמב"ם מצוות עשה רח:
היא שצונו לצדק הפלס והמאזנים והמשקולות והמדות להפליג בצמצומם. והוא אמרו יתעלה "מאזני צדק". ולשון ספרא מאזני צדק צדק את המאזנים יפה אבני צדק צדק את המשקולות יפה, איפת צדק צדק את האיפה יפה, והין צדק צדק את ההין יפה. וכבר נודע שהאיפה היא מדת היבש וההין מדת הלח, ואלה כלם ענינים אם נשתנו מיני השיעורים כפי הדבר שישקול או ימוד אמנם הוא שיעור ערך מן המערכים, ואלו כולם רוצה לומר הפלס והמאזנים והאיפה יקראו מדות והצווי שנצטוינו להפליג בצמצום השיעור המוסכם עליו מכל מין ומין מהם יקרא מצות מדות. ולשון ספרי על תנאי כך הוצאתי אתכם מארץ מצרים על מנת שתקבלו עליכם מצות מדות שכל המודה במצות מדות מודה ביציאת מצרים וכל הכופר בה כופר ביציאת מצרים. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בחמישי מבתרא.
ספר החינוך:
לצדק המאזנים והמשקלים והמדות ולישר אותם ולהשמר מאד בם, שנאמר: (ויקרא יט, לו) "מאזני צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק יהיה לכם". ולשון ספרא (קדושים ח, ז) מאזני צדק, צדק את המאזנים יפה יפה, כלומר שתהיינה המאזנים מישרות. ויש בענין המאזנים כוונין גדולים, לפי שאפשר לעשות בהם כמה מיני שקרים, ידוע הדבר. אבני צדק, צדק את המשקלות יפה יפה, גם במשקלות, גם כן אפשר לעשות בהן הרבה מיני שקר, וכעין מה שאמרו זכרונם לברכה (ב"מ סא, ע"ב) אני עתיד לפרע ממי שטמן משקלתיו במלח. איפת צדק, צדק את האפות יפה, והין צדק, צדק את ההנין יפה. והאיפה היא מדת היבש, והין מדת הלח, והזהירתנו התורה בכל אחד ואחד מדברים אלו בפרט לחמר הענין, ואף על פי שהכל נכלל בכלל ולא תונו איש את עמיתו. ולשון ספרא (שם י) על תנאי כך הוצאתי אתכם מארץ מצרים, שתקבלו עליכם מצות מדות. ואמרו גם כן זכרונם לברכה (ב"מ שם): אני שהבחנתי במצרים בין טפה של בכור לטפה שאינה של בכור אני עתיד לפרע ממי שטמן משקלותיו במלח כדי להונות הבריות שאין, מכירין בהן.
שרש מצות הישר והרחקת הגזל והתרמית מבין בני אדם ידוע לכל בן דעת.
מדיני המצוה. כגון מה שאמרו זכרונם לברכה (ב"ב פט, ע"א) שאין עושין משקלות של בדיל ועפרת וכל שאר מיני מתכות, מפני שמעלין חלדה ומתחסרין, אבל עושין אותן של אבן וזכוכית וכיוצא בהן. והדברים שאמרו במדידת הקרקע, ומה שלמדונו בצורת המחק שקורין בלעז רשור"א, ואמרו (שם ע"ב) גם כן שלא ירתיח במדת הלח בעת שמודד, ואפילו היתה מדה קטנה ביותר, שהרי מצינו, שהתורה הקפידה על המדות בכל שהוא, שנאמר לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה, והמשורה היא מדה קטנה ביותר שהיא חלק אחד משלשה ושלשים בלג. והשעורים שנתנו זכרונם לברכה בארך קנה המאזנים ובארך החוטים, והחלוקים שאמרו בין מאזנים העשויין לשקל מין אחד למאזנים של מין אחר, ומה שאמרו שחיבין בית דין להעמיד שוטרים בכל מקום ומקום להיות מחזרין לצדק המאזנים והמשקלות, ויש להם רשות לקנס בממונו גם בגופו כל שנמצא עמו משקל חסר. ויתר פרטיה, בפרק חמישי מבתרא [ח"מ סימן רלא].
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. ועובר עליה בטל עשה, מלבד שעבר על לאו דאונאה וגזלה וגנבה אם יש בה שוה פרוטה. ומה שיקשה בענין יותר, כי המשקר במדות, לא יתן לב לכל הלוקחים ואינו יודע למי גזל שיחזיר אליו גזילתו, וזהו שאמרו זכרונם לברכה (ב"ב פח ע"ב) קשה מאד ענשן של מדות.
היבטים בעידן המודרני
הפועל בתור אזרח
הוקרת העבודה והעובד באה לידי בטוי גם במצב העובד בתור אזרח בחברה ובמדינה. אין מלאכה המשפילה את בעליה, והפועל והעובד, אשר הגיע בדעת התורה ובמדותיו הטובות למדרגה גבוהה, מצא דרכו לכל משרה ופקידות צבורית כאחד מרמי היחס ובעלי עמדה גבוהה בחברה. גדולי החכמים מורי התורה היו ברובם פועלים ואנשי מלאכה פשוטים. הסנהדרין הגדולה, שהיתה המוסד העליון לכל דברי דת ודין, היתה גם כעין בית זקני העם עם זכיות מדיניות – ככה, למשל, לא יכול המלך להכריז ולעשות מלחמתי תגרה בלי הסכמת הסנהדרין, ובעדת הסנהדרין הזאת, אשר חבריה לא נתמנו ע"י המלך, כי אם נבחרו מתוך הגדולים והנכבדים בחכמי התורה בישראל, ישבו תמיד הרבה פועלים ואנשי מלאכה, אשר מצאו חית ידם יום יום בחרושת ברזל, במלאכת נעלים וסנדלים, בקליעת סלי נצרים ובכל מלאכת עבודה, ובשעות הפנויות למדו ולמדו תורה בישראל. ודוקא מן החוגים האלה יצאו החכמים הגדולים אנשי השם, מיסדי בתים גדולים לתורה עם הרבה מאות תלמידים לכל בית. ברור הדבר, כי הערכה כזאת לעבודה ולעובד הביאה לידי כך שבעלי המלאכה ישמחו שמחה גדולה איש במשלח ידו ושמחלקות העובדים היו בעלי מוסר חברתי מיוחד, פנת יקרת בתוך כל פנות העם, דבר, אשר בימינו ימי שלטון המכונות, עוד אינו, כמו שמרבים להתאונן על זה מלומדים ואנשי מעשה גם יחד.
אם נחפוץ להזכיר את שאר החוקים רבי העלילה בחיי החברה ובמוסר הכלכלי, נמצא אותם רבים מספור, עד כי נוכל רק לרמוז עליהם בקצרה. הנה החוקים הנוגעים לסוחרים ולרוכלים , חוקים האוסרים בכל תוקף לא רק מדות ומשקלות מרמה, אלא האוסרים כמו כן לזייף סחורות וצרכי אוכל כדי להיטיב את מראיהם ולהשביח את מקחם, והמונעים גם כל התחרות לא כשרה בעניני מקנה וקנין. התקנות נגד הפקעת השער היו נמרצות מאד, ואם הוכח המוכר כי הוקיר את סחורתו עד מדת אחוזים ידועה, יכול הקונה לחזור בו אף לאחר שקבל את הסחורה. נזכור גם את החוק המורה מדות טובות, כי יש להשיב את חמורו או בהמתו של שונאנו הנמצא תועה בדרך, לא אחת ולא שתים בלבד. מתוך החוק הזה הוצאו חוקים אחרים שמטרתם להשכין אהבה ואחוה בין כל בני העם אשר לפי מחשבת התורה היה יהיה "ממלכת כהנים וגוי קדוש", להיותם איש לרעהו לעזר ולהועיל, ומפני העקרון העליון הזה של אהבת רעים פעילה, ישוב אחור כל רגש שנאה ואיבה בין אדם לחברו. התמצית הקצרה הזאת של חוקי המשפט החברתי והכלכלי אשר ליהודים, מראה למדי, כי דוקא היום יש עוד הרבה הרבה מאד לאנושות כולה ללמוד מן היהודים, מן ההוראות שנקבעו בתורה ובתלמוד. סדר העולם לפי חוקי היהודים יהיה אחר לגמרי ובודאי לא רע יותר מאשר הוא נראה היום לבני האדם מרי הנפש ולחומי עוני ומצוקה לאין תקוה.
ד"ר האנס גוסלאר, "ההד", שנה ה', חוברת ב'.
קישורים:
מצוות זו קשורה עם מצוות רנח ותרב
מקורות נוספים:
