ביופסיה היא בדיקת אבחון של רקמה או תאים, ולפעמים אף של איבר שלם במיקרוסקופ. בבדיקה זו בודקים קיומם של תאים פתולוגיים, כלומר תאים המופיעים במחלות סרטן, כבד, כליה, שריר ועוד. ישנם דרכים שונות לבדיקה זו: ביופסית חתך; ביופסית כריתה; ביופסית שאיבת מחט (FNA) וביופסיה נוזלית.
אחת הסוגיות שהתעוררו לאחר שהומצאה הביופסיה היא האם מותר לערוך בדיקה זו במתים בכדי ללמוד מהם לצורכי רפואה. ניתוח מתים הוא דרך יעילה ללימוד אנטומיית הגוף. למידה הלכה למעשה בשטח הינה הפרקטיקה הטובה ביותר. בימי הביניים החלו העוסקים ברפואה ואנטומיה לבצע מחקרים על גופות בני האדם, בכדי לפתח את המדע שכנראה אנו נהנים ממנו כיום. ברם, לא הסתפקו אותם האנשים בביתור רק גופות של אנשים מתים אלא חקרו וניתחו גם בני אדם חיים. בעידן המודרני ניתוח בני אדם חיים לצורך מחקר הנו עבירה ואסור על פי החוק הבינלאומי. על פי החוק, אדם המוכן לנדב את גופו לאחר המוות לצורכי מחקר ראשיי ובתנאי שיש הסכמה שלו בכתב מראש. האם מוסריות זו מתקבלת על היהדות? הרב משה פיינשטיין נשאל האם מותר לערוך ביופסיה במתים.
הרב משה פיינשטיין היה יושב ראש מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל בארצות הברית וראש מתיבתא תפארת ירושלים בניו יורק. מחבר השו"ת "אגרות משה" וְ- "דברות משה" על הש"ס.
המאמר התפרסם ב'נועם', שנתון לבירור בעיות בהלכה, ספר ח, תשכ"ה (1965).
תקציר:
- פתיחה.
- שיטת הנודע ביהודה.
- גדר ניוול המת.
- ניתוח מתים.
- מסקנה.
קישורים:
הרב משה פיינשטיין באתר ויקיפדיה.
'נועם' ספר ח' באתר hebrewbooks.
מקורות נוספים:
לקריאות והרחבות נוספות:
