עקירת עצי פרי היא פעולה האסורה על פי התורה (מצווה תקכט) כפי שמופיע בספר דברים:
כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר.
דברים (כ, יט)
במאמר שלפנינו דן הרב אברהם הלל גולדברג באופנים בהם ניתן להתיר עקירת עצי פרי מחמת צורך אישי, סביבתי או מחמת צרכים כלכליים אחרים.
הרב אברהם הלל גולדברג היה רב כפר פינס וחיבר מספר ספרי הלכה.
המאמר פורסם ב'נועם', שנתון לבירור בעיות בהלכה, ספר יג, התש"ל, (1970).
תקציר
- אופנים המותרים.
- מקור האיסור על השחתת עצי מאכל ובפרשנות חז"ל.
- פרשני התורה על האיסור.
- עקירת עצי פרי בארץ ישראל.
- סכנה הנזכרת בעקירת עצי מאכל.
- גדר עץ מאכל.
- בירור בעניין איסור בל תשחית.
- קציצת העץ לצורך מצווה.
- מסקנה.
1. עץ מאכל נחשב לעניין זה, עץ חי הנושא פירות, אף פירות מועטים כשיעור שקבעו חכמים, כיון שאפשר להחזיר את העץ לתנובה רגילה על ידי טיפול מתאים בו.
2. כן הדין לגבי נטיעות ושתילים שעדיין לא הגיע זמנם לשאת פרי.
3. עץ שהזקין או נגוע במחלה מותר בקציצה רק על פי קביעת מומחים שלא ניתן להבריאו ולהחזירו לקדמותו והוא במצב של ניוון מוחלט.
4. כל צורך אחר אישי או ציבורי, רשות או מצווה יש להיוועץ עם חכמים מובהקים.
קישורים:
הרב אברהם הלל גולדברג באתר ויקיפדיה.
'נועם' ספר יב' באתר hebrewbooks.
מצווה תקכט. שלא להשחית אילני מאכל.
מקורות נוספים:
פניני הלכה – עצי פרי ובל תשחית.
הרב אברהם חפוטא, "עקירת עץ פרי לשיפור זרימת האוויר", תשכ"ה (1965).
לקריאות והרחבות נוספות:
