הקמת בית דין לערעורים היה נושא לדיון בראשית המאה ה-20 בסמוך להיווסדותם של מוסדות המשפט בארץ. היו מחכמי ישראל באותם הימים שהיו נגד הקמת בית דין כזה משום שהוא נוגד את ההלכה ואילו אחרים אמרו שרעיון זה תואם את ההלכה ואת ההשקפה היהודית. בין כך ובין כך הוקם בית דין כזה בסוף שנת ה' תרע"ח (1918) בשיתוף ועד הצירים וועד העיר ליהודי ירושלים שקיבל לממן את החזקת הרבנות. המשרד שהוקם נקרא "משרד הרבנות לעדת ישראל בירושלים". משרד זה הורכב מרבנים ספרדים ואשכנזים (הרב צבי פסח פרנק והרב חיים משה אלישר) מהיישוב הישן. תפקידי המשרד היו ייצוג יהודי ירושלים בענייני דת ולשמש גם בית דין לערעורים.
בסמוך להקמתו של בית דין לערעורים פרסם הרב חיים הירשנזון את דעתו בנושא האם הקמת בית דין לערעורים הנו לרוח היהדות.
הרב חיים הירשנזון מן ההוגים המוקדמים של הציונות הדתית, יליד הארץ באמצע המאה ה-19 ובסוף ימיו כיהן כרבה של העיר הובוקן שבניו ג'רזי.
המאמר התפרסם בספרו שו"ת מלכי בקדש, חלק א', תשובה ד', תרע"ט (1919).
תקציר:
- פתיחה.
- דן באילו מקרים מחזירים את הדין לדון בשנית.
- מומחה.
- טועה בדבר משנה.
- טועה בשיקול הדעת.
- טועה בדבר המפורסם בחיים.
- טועה בדברי הפוסקים.
- בי דינא בתר בי דינא לא דייקי.
- מסקנה.
קישורים:
הרב חיים הירשנזון באתר ויקיפדיה.
מלכי בקדש חלק א' באתר hebrewbooks.
מקורות נוספים:
הרב חיים דוד הלוי, 'בית הדין הגדול לערעורים', תשל"ח (1978).
לקריאות והרחבות נוספות:
