סירוס בעלי חיים מבצעים בני האדם לפי הנראה עוד משחר ההיסטוריה. כבר בתורה מצאנו התייחסות לנושא הסירוס. סירוס זה היה מתבצע לצורך מטרות שונות וביניהם: פיטום, הגברת כוח העבודה או קבלת מזג כנוע. הסירוס או לייתר דיוק איסור סירוס מנוי כאחת המצוות בתורה שאסור לעשות "וּמָעוּךְ וְכָתוּת וְנָתוּק וְכָרוּת לֹא תַקְרִיבוּ לַיהוָה וּבְאַרְצְכֶם לֹא תַעֲשׂוּ (ויקרא כב, כד) ראה מצווה רצא.
גם בימינו הסירוס לא עבר מן העולם ונוהגים בו במדינות רבות עדיין בגידול מרעה, בקר וצאן, משקי תרנגולים ובחיות מחמד כחתולים וכלבים.
הננו מגישים בפניכם סקירה היסטורית על סירוס בעלי חיים לצורך פיטום של פרופ' זהר עמר.
פרופ' זֹהר עמר הלוי הוא פרופסור מן המניין במחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן.
המאמר התפרסם בגיליון "המעין", גליון 255, ניסן תשע"ח (2018) היוצא על ידי מכון שלמה אומן, מכון מחקר תורני.
תקציר:
- הקדמה.
- עדויות היסטוריות וארכיאולוגיות.
- עמדת ההלכה היהודית.
- תפוצת ההיתר ההלכתי.
- המציאות כיום.
קישורים:
פרופ' זֹהר עמר הלוי באתר ויקיפדיה.
סירוס בעלי חיים לצורך פיטום, 'המעין', גליון 255, ניסן תשע"ח באתר מכון שלמה אומן.
מקורות נוספים:
הרב גרשון אריאלי, "סירוס עופות", תשי"ט (1959).
הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, 'סירוס עופות', תשי"ב (1952) באתר המוסד לכתבי הרב עוזיאל.
לקריאות והרחבות נוספות:
הרב אליעזר מלמד, פניני הלכה, כשרות א', פט"ו סימן י"ד, איסור סירוס בעלי חיים.
