איסור הלנת שכר הנו רעיון שחידשה תורת ישראל עוד מימי קדם. נראה שמצווה זו התקבלה ברוב, אם לא בכל, מדינות העולם בשל הגיונה המתקבל על דעת בני האדם ובפרט בעידן המודרני עם עליית שוויון זכויות לכל אזרח והגנת העובד מפני מעסיקיו שלא לעכב את שכר השכירים במשק. וכך כותב הרמב"ם במצוות לא תעשה רלח: "הזהירנו שלא לרמות השכיר ושלא לאחר שכרו אצלנו, והוא אמרו (ויקרא יט, יג): "לא תלין פעולת שכיר".
וכן גם כן מופיע בחוק "שכר מולן" – שכר עבודה שלא שולם עד ליום הקובע חוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 (אתר נבו).
האם לעובד המועסק בשירות הציבורי יש דין של הלנת שכר? כלומר, האם המעסיק כמו ממשלה שהיא ישות ציבורית גם עליה חלה השקפת התורה שלא תלין? ובמידה וכן האם חל איסור לא תלין על משאבי אנוש או אולי העובד עצמו שאחראי על העברת המשכורת? כך נשאל הרב חיים דוד הלוי.
הרב חיים דוד הלוי כיהן כרבה של תל אביב בשנים תשל"ג – תשנ"ח. זוכה פרס ישראל לספרות תורנית ופרס הרב קוק. מחבר השו"ת "עשה לך רב" ועוד ספרים.
המאמר התפרסם בספרו "עשה לך רב", חלק ב', סימן סז.
תקציר:
- פתיחה.
- מעמדם של עובדי ציבור.
- דין שליח בהלכה.
- גדר איסור 'בל תלין'.
- מסקנה.
קישורים:
מקורות נוספים:
