טיפול באדם הנוטה למות היא אחת הסוגיות המורכבות ברפואה ובהלכה. עיסוק בתחום זה העסיק רבות את הרבנים והרופאים כאחד לאורך כל ההיסטוריה. חוט דק מאד מבדיל בסוגיה זו בין הצלת חיים להריגה, בין מצווה וזכות לאסון וחובה. כאשר הרפואה נפגשת עם ההלכה וגרה בכפיפה אחת ניתן לראות כיצד הסוגיה מתבהרת ומוקפת באתיקה היהודית והרפואית ומוצאת לה מקום לנוח בין שני המקצועות המורכבים האלו העוסקים בהצלת נפשות. הרב פרופסור אברהם שטיינברג, שהנו גם רב וגם רופא מקיף את הנושא ונוגע ביסודות הסוגיה ושורשיה ומבאר את ענפיה ההלכתיים, המשפטיים, האתים והלכה למעשה טיפול באדם הנוטה למות.
הרב אברהם שטיינברג, מנהל היחידה לאתיקה רפואית במרכז הרפואי שערי צדק, נוירולוג-ילדים, חתן פרס ישראל לספרות תורנית ועוד, מנכ"ל "האנציקלופדיה התלמודית" ו"יד הרב הרצוג" ועוד תפקידים. ראה ערך מורחב בויקיפדיה.
המאמר התפרסם ברפואה והלכה – הלכה למעשה: אסופת מאמרים לכנס ועידת רבני אירופה (תשס"ו), תשס"ו, עמ' 395-475.
תקציר:
- הגדרת המושג.
- רקע היסטורי.
- רקע רפואי-חברתי.
- פרטי דינים.
- מקורות התייחסות להמתת חסד פעילה.
- מקורות התייחסות להימנעות מטיפול מאריך חיים.
- דוגמאות, עקרונות וכללים בעניין הסרת המונע.
- הטיפול בנוטה למות בהלכה.
- עקרונות הלכתיים-מוסריים.
- המתה פעילה.
- הארכת חיים, הימנעות מטיפול מאריך-חיים, הפסקת טיפול מאריך-חיים.
- משככי כאבים.
- תפילה למותו של החולה הנוטה למות.
- רקע אתי.
- רקע משפטי.
קישורים:
מקורות נוספים:
