ניתוק חולה ממכונת הנשמה בכדי להמעיט או להפסיק את סבל החולה, האם מותר לאור היהדות? טיפול באדם הנוטה למות היא אחת הסוגיות המורכבות ברפואה ובהלכה. עיסוק בתחום זה העסיק רבות את הרבנים והרופאים כאחד לאורך כל ההיסטוריה. חוט דק מאד מבדיל בסוגיה זו בין הצלת חיים להריגה, בין מצווה וזכות לאסון וחובה. כאשר הרפואה נפגשת עם ההלכה וגרה בכפיפה אחת ניתן לראות כיצד הסוגיה מתבהרת ומוקפת באתיקה היהודית והרפואית ומוצאת לה מקום לנוח בין שני המקצועות המורכבים האלו העוסקים בהצלת נפשות.
גם הרב חיים דוד הלוי נותן דעתו לעסוק בסוגיה וכותב משבביו בניתוק חולה ממכונת הנשמה.
הרב חיים דוד הלוי כיהן כרבה של תל אביב בשנים תשל"ג – תשנ"ח. זוכה פרס ישראל לספרות תורנית ופרס הרב קוק. מחבר השו"ת "עשה לך רב" ועוד ספרים.
המאמר התפרסם בספרו "עשה לך רב", חלק ה', סימן כט.
תקציר:
- פתיחה.
- ערך החיים וערך חיי שעה בהשקפת התורה.
- הטעם לחיי ייסורים.
- חומרת הפגיעה בנפש הגוסס.
- איסור קירוב המוות.
- בירור דעות פוסקי ההלכה.
- ניתוק מכונת הנשמה.
- מסקנה.
1. אדם ללא הכרה הנמצא במצב חולי כזה שאינו יכול לנשום בעצמו ומונשם רק על ידי מכונת הנשמה, והרופאים ניסו למצוא תרופה וטיפול להצילו ולא הצליחו והגיעו לכלל החלטה ללא כל ספק ופקפוק שאין יותר סיכוי לאדם זה להתרפא, מותר לנתקו ממכונת הנשמה שמחייה אותו באופן מלאכותי ומאריכה את סיבלו של הגוסס.
2. חולה כנ"ל, אין רשאים הרופאים להמשיך ולחיותו על ידי מכונת הנשמה משום שאסור להאריך חייו של גוסס על ידי אמצעיים מלאכותיים.
קישורים:
הרב חיים דוד הלוי באתר ויקיפדיה.
מקורות נוספים:
הרב פרופ' אברהם שטיינברג, "טיפול באדם הנוטה למות", תשס"ו (2006).
הרב נתן צבי פרידמן, "המתת חסד (אאותנסיה) בהשקפת התורה", תשי"ג (1953).
לקריאות והרחבות נוספות:
הנוטה למות – מתוך האנציקלופדיה ההלכתית רפואית בעריכת הרב פרופ' אברהם שטיינברג, באתר מכון שלזינגר.
