סירוס עופות וכמו כן שאר בעלי חיים לא פעם עולה ומתעורר עקב צרכים שונים בתעשייה. גם בחיים האורבניים עולים ונשנים מדיי פעם קולות סירוס בעלי חיים כחתולים וכלבים כדי שלא יתרבו. סוגיה זו נכנסת בשאלת האיזון בין מעמד האדם וזכויותיו למעמד בעלי החיים ותלויה בגישות השונות בין הגישה האנתרופוצנטרית לבין הגישה האקוצנטרית והביוצנטרית.
בעוד העולם מתגושש ומושך לכיוונים שונים בין הגישות השונות אם לסרס או לא ובאיזו מידה, ליהדות לא הייתה שאלה על סירוס בעלי חיים משום שזו מצווה מפורשת בתורה האוסרת סירוס בעלי חיים הזכרים – מצווה רצא.
מכל מקום מצאנו שיקולים שונים בין הפוסקים כאשר נשאלו הודות סירוס בעלי חיים למטרות וצרכים של בני אדם.
המאמר שלפניכם עוסק בשאלת סירוס עופות. המאמר נכתב על ידי הרב גרשון אריאלי.
הרב גרשון אריאלי היה דיין בבית הדין האזורי נתניה. מחבר הספרים תורת המלך על הרמב"ם ועוד.
המאמר התפרסם ב'נועם', שנתון לבירור בעיות בהלכה, ספר ב', תשי"ט (1959).
תקציר:
- סירוס על ידי מעשה.
- מסרס אחר מסרס.
- סירוס עוף נקבה.
- גרמא בסירוס.
- על ידי כוס עקרין.
- סירוס על ידי גוי.
- מניעת הולדה.
- איסור אכילת המסורס למסרסו.
- סיכום.
1. עופות זכרים המוכשרים להוליד או שיכלו להוליד – אסור לסרסם בין באופן ישיר ובין לגרום להם סירוס על ידי שתיית סם מעקר. וכן, אין היתר לסרס אפילו הסירוס זמני או לצורך רפואה או לצורך השבחת העוף למאכל.
2. ניתן למנוע מהזכר להוליד בדרכים שונות אך לא על ידי סירוס.
3. גם נקבות אסור לסרס בידיים, אך על ידי שתיית סם מעקר מותר.
קישורים:
'נועם', ספר שני, באתר hebrewbooks.
מקורות נוספים:
פרופ' זֹהר עמר הלוי, "סירוס בעלי חיים לצורך פיטום" , תשע"ח (2018).
הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, 'סירוס עופות', באתר המוסד לכתבי הרב עוזיאל, תשי"ב (1952).
לקריאות והרחבות נוספות:
הרב אליעזר מלמד, פניני הלכה, כשרות א', פט"ו סימן י"ד, איסור סירוס בעלי חיים.
