שמות כ:
ג לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, עַל-פָּנָי.
ספר המצוות לרמב"ם מצוות לא תעשה א:
היא שהזהירנו מהאמין באל אחר זולתו. והוא אמרו יתעלה "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני". וכבר התבאר בגמרא מכות (דף כג, ע"ב) שלאו זה מכלל תרי"ג מצות, והוא אמרם שם תרי"ג מצות נאמרו למשה בסיני וכו', כמו שבארו במצווה ראשונה ממצות עשה.
הזהיר מעשות את צבא השמים לאלוהים
רמב"ן שמות כ, ג:
והנה הזהיר בדבור השני תחלה שלא נקבל לנו אדון מכל האלהים זולתי ה', ואחר כך אמר שלא נעשה פסל וכל תמונה להשתחוות להם ולא לעבדם בשום עבודה בעולם ולכך לא אמר ולא תשתחוה להם, כי הוא נסמך אל העשייה שמנע אותנו מהשתחוות להם. והנה כלם אזהרות מעבודה זרה, וכלן חייבי מיתה, ואין בפסוק הזה אזהרה לעושה עבודה זרה שלא עבדם, אבל למטה יזהיר מזה "אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם" (שמות כ, כג ), וכן "אלהי מסכה לא תעשה לך" (שמות לד, יז), "לא תעשו לכם אלילים" (ויקרא כו, א):
ספר החינוך :
שלא נאמין אלהים זולתי השם יתברך לבדו, שנאמר: "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני," (שמות כ', ג') ופירושו לא תאמין אלוה אחר זולתי. וכתב הרמב"ן ז"ל (בפירוש התורה כאן, ובהשגותיו לספר המצוות לא תעשה ה'), לא תמצא לעולם שיאמר הכתוב אלהים אחרים רק על האמנת הלב, אבל על העשיה לא יאמר לעולם לא תעשה אלהים אחרים, כי לא תפול בלשון עשיה אחרים. ויפה דקדק זכרונו לברכה, דברי פי חכם חן.
וזאת המצוה היא העיקר הגדול שבתורה שהכל תלוי עליו, כמו שאמרו זכרונם לברכה ספרי ראה יא, כ"ח) כל המודה בעבודה זרה כאילו כופר בכל התורה כולה. ואחד המקבל באלוה לשום דבר זולתי השם יתברך לבדו, או העובד אותו דבר כדרך עבודתו, כלומר כדרך שעובדין אותו המאמינים בו, או אפילו שלא כדרך עבודתו אם יעבדנו בארבע עבודות ידועות, שהן זיבוח וקיטור וניסוך והשתחואה, עבר על לא יהיה לך. וניסוך וזורק דבר אחד הוא, ומתחייבין בזריקה כמו בניסוך.
שורש מצוה זו נגלה וידוע. פרטיה, כגון מה שאמרו שאם קבל באלוה אחד מכל הנבראים, ואפילו מודה שהקדוש ברוך הוא שולט עליו ועל אלוהו, עבר על לא יהיה. ומה הדבר שנקרא דרך עבודתו ושלא כדרך עבודתו. ואם עבדהו דרך ביזוי ועבודתו בכך. מה דינו. וארבע עבודות האסורות בכל האלוהות עד היכן מתפשט איסורן, כענין מה שאמרו זכרונם לברכה (עבודה זרה דף נא ע"א) דשיבר מקל לפניה בכלל זיבוח הוא, וכן מה שאסרו זכרונם לברכה (שבת דף קמט ע"א) לקרות בספרי עובדי עבודה זרה המחוברים בעניני עבודותיה או בדברים אחרים שלה כל שגורמין להאמין בה בשום צד. ואיסור הרהור הלב אחריה. ודין ישראל שעבדה אפילו פעם אחת, מה דינו. ואם קיבלו באלוה וחזר תוך כדי דיבור חייב, שלא נאמר בזה תוך כדי דיבור כדיבור, והוא הדין בענין קידושין. והעובדה מאהבה שחיבב אותה צורה לרוב יפיה או מיראה שלא תריע לו, ולא שיקבלה באלוה. וכן העושה לה כבודות כגון חיבוק נישוק סך מלביש מנעיל, מה הוא דין איסורו. ודיני ביטולי עבודה זרה כיצד, והחילוק שבין עבודה זרה דישראל לעבודה זרה דגוי בענין ביטולה. ואיסורי הנאה של עבודה זרה עד היכן, והחילוק שבין תלוש הנעבד למחובר מעיקרו. ומאימתי היא נעשית עבודה זרה. ודין משמשי עבודה זרה, ואם ביטל היא מה יהא במשמשיה. ותקרובת שלה מה דינו. ועבודה זרה שהניחוה עובדיה, וההרחקה מעובדיה ביום עבודתה וסמוך לו. והדברים האסורים לנו למכור להם לעולם מפני חשש קלונה. והרחקת עיר שיש עבודה זרה בתוכה, ויתר רוב פרטיה, מבוארים במסכתא הבנויה על זה, והיא עבודה זרה.
ונוהגת בזכרים ונקבות, בכל מקום ובכל זמן והעובר עליה ועבד עבודה זרה כדרך עבודתה, או שלא כדרך עבודתה בארבע עבודות שכתבנו, בעדים והתראה נסקל, ובשגגה, חייב להביא חטאת קבועה.
וזאת המצוה היא מכלל השבע מצוות שנצטוו כל בני העולם בכללן. אבל מכל מקום חילוקין יש בפרטים בין ישראל לשאר האומות, והכל מבואר שם בעבודה זרה. ומן החילוקין שבין ישראל לשאר האומות בענין המצוות המוטלות על הכל הוא, שישראל לא יתחייב לעולם בלא עדים והתראה, ושאר האומות אין צריכין התראה, לפי שאין חילוק בהן בין שוגג למזיד. וכן יתחייבו גם כן בהודאת פיהם. מה שאין כן בישראל שצריך עדים. ועוד יש חילוק אחר. כי האומות בעוברם על כל אחת ממצוותם יתחייבו לעולם מיתה, וזהו אמרם זכרונם לברכה סנהדרין דף נז ע"א) אזהרתן זו היא מיתתן, וישראל יתחייב פעמים קרבן, פעמים מלקות, פעמים מיתה, ופעמים אינו מתחייב בכל אלה אלא שהוא כעובר על מצות מלך ונשא עונו.
הזהיר מעבודה זרה בשיתוף
בכור שור שמות כ, ג:
"לא יהיה לך אלהים אחרים." שלא יאמר אדם אני אהיה עבד לך כאשר ציויתני וגם אלהים אחרים יעבוד שיהיו לו אדונים הרבה ומסייעים הרבה לכך נאמר לא יהיה לך כי אתה אינך צריך כי אם לו כי הבל וריק הם והבל וריק יעזורו.
קישורים:
מקורות נוספים:
