שמות כ:
ד לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ.
ספר המצוות לרמב"ם מצוות לא תעשה ב:
שהזהירנו מעשות עבודה זרה לעבוד, ואין חלוק בין שעשאה בידו בין שיצוה לעשותה. והוא אמרו יתברך "לא תעשה לך פסל וגו'". ומי שעבר על לאו זה חייב מלקות, רוצה לומר לאו עשיית ע"ז ואף על פי שעשאה לו זולתו במצותו ואפילו לא עבד אותה.
ספר החינוך:
שלא נעשה צלמים שיעבדו, ואפילו לא עבדם העושה אותם, העשיה לבד אסורה להרחיק המכשול, ואין הפרש בין שיעשה בידו או יצוה לעשות, שנאמר: (שמות כ, ד)] "לא תעשה לך פסל וכל תמונה" והמצווה לעשותה הוא הגורם העשיה, זהו דעת הרמב"ם ז"ל. ודעת הרמב"ן ז"ל שאין האזהרה בכאן אלא שלא יעשה צלמים על דעת לעבדם. גם כתב שאין לנו למנות לאו זה מן המקרא הזה, כי לא יזהיר בזה הכתוב רק באיסור עבודת עבודה זרה שהוא במיתה, ובעשיית צלמים כל זמן שלא עבדם אין בדבר אלא מלקות. והוא זכרונו לברכה כתב שכל פסוק זה דלא יהיה לך נחשב ללאו אחד, יזהיר שלא נודה האלהות לזולתו בין שיקבלנו באלוה, כלומר שיאמר לו אלי אתה, או שישתחוה לו או יעבדנו באחת מארבע עבודות האסורות או בעבודתו המיוחדת לו. אבל המניעה בעשיית הצלמים וקיומם כתב הוא דנפקא לן מפסוק "דאל תפנו אל האלילים" "ואלהי מסכה לא תעשו לכם" (ויקרא יט, ד).
ותמיה אני על הרמב"ם ז"ל שכתב שאין הפרש בין שיעשם בידו או יצווה לעשותם, שהרי מצוה משלח הוא וקיימא לן (קידושין דף מב, ע"ב) משלח פטור.
שורש מצוה זו ידוע, שהוא להרחיק עבודה זרה.
דיני המצוה, כגון העושה צורות אי זו צורה אסורה לעשות ואי זו מותרת, והחילוק שבין בולטת לשוקעת, ודין טבעת שיש עליה חותם, ויתר פרטיה מבוארים במסכת עבודה זרה (דף מ ע"ב מג ע"ב).
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ונקבות
.ועובר עליה ועשה צלמים הנעבדים במזיד לוקה.
אסור לעבוד גם את אלוהים דרך פסל
בכור שור שמות כ ג:
לא תעשה לך פסל וכל תמונה. אם תאמר לא אעבוד אלהים אחרים אבל אתה אל מסתתר ואין לראותך כי לא יראך אדם וחי אעשה לי פסילים ותמונות שיהו מצויים לי ואעבוד אותם ואשתחוה להם לכבודך ואז אזכור אותך כמו שאמרו המינין לכך נאמר: "לא תעשה לך" ואם יעשו אותם אחרים לא תשתחוה להם ובמקום אחר הוא אומר הטעם כי לא ראיתם כל תמונה ביום דבר ה' עמכם א"כ מה תמונה תעשו וכן הוא אומר אל מי תדמין אל ולפיכך אני מתרה בך שלא תעשה כל תמונה:
עליונות פנימיות האדם על פני חיצוניותו
פנקסי הראי"ה, פנקס "ראשון ליפו", פסקה א
איסור עשיית פסל צורת אדם, משריש להכיר כי אין צורתו של אדם והשלמתו תלויה במה שהוא נוי שלו החיצון, כי אם צורתו הפנימית דהיינו שכלו ומוסרו.
קישורים:
מקורות נוספים:
