שמות כ:
ה לֹא-תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא-פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל-בָּנִים עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי.
ספר המצוות לרמב"ם מצוות לא תעשה ה:
שהזהירנו מהשתחוות לעבודה זרה. והוא אמרו יתברך לא תשתחוה להם, והוא מבואר שאמרנו עבודה זרה נרצה בו כל מה שיעבד זולת האל. ואין הכונה איסור השתחואה לבדה לא זולתה, אמנם זכר דרך אחד מדרכי העבודה רוצה לומר ההשתחויה, וכן אנחנו מוזהרים מהקריב להם ולנסך ולקטר, ומי שעבר על אחד מאלו והשתחוה או הקריב או נסך או קטר חייב סקילה. ולשון מכילתא זובח לאלהים יחרם עונש שמענו אזהרה מנין תלמוד לומר "לא תשתחוה להם ולא תעבדם" זביחה בכלל היתה ויצתה ללמד מה זביחה מיוחדת שכיוצא בה עובדים לשמים וחייבים עליה בין שהוא עובדו בין שאינו עובדו, אף כל שכיוצא בו עובדים לשמים חייבין עליו בין עובדו בין שאינו עובדו. וענין המאמר זה, כי אלו הארבעה מינין מן העבודהה, והם ההשתחויה והנסוך והזביחה והקטור שבהם נצטוינו שנעבוד האל יתברך, כל מי שיעבוד ע"ז באחת מהם חייב סקילה אף אם היה זה הנעבד אין דרכו שיעבד באחד מהן, והוא שקראוהו שלא כדרכה, רוצה לומר שאפילו עבד אותה שלא כדרך עבודתה אחר שעבדה באחד מאלו חייב סקילה כשיהיה מזיד, והוא בכרת אם לא ידעו בית דין או לא יעשו בו העונש, ואם היה שוגג יקריב קרבן. וכן כשקבלו עליו באלוה באיזה דבר שקבלו עליו חייב. וכבר נכפלה אזהרה זו רוצה לומר איסור עבודתם באחד מאלו הארבעה מינין ואפילו שלא כדרכה. והוא אמרו יתעלה ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים. ולשון ספרי אין שעירים אלא שדים. ובגמרא זבחים (דף ק"ו) נתבאר שלאו זה אמנם הוא בשוחט לע"ז אפילו לא תהיה השחיטה דרך עבודתה. אמרו מנין לזובח בהמה למרקוליס שהוא חייב שנאמר ולא יזבחו עוד אם אינו ענין לכדרכה דכתיב: "איכה יעבדו הגוים האלה" תנהו ענין לשלא כדרכה, והעובר עליו אם יהיה מזיד בכרת וסקילה כמו שאמרנו, ובשוגג יקריב קרבן. ולשון התורה זובח לאלהים יחרם. וכבר התבארו דיני מצוה זו בפרק שביעי מסנהדרין.
ספר החינוך:
שלא להשתחוות לעבודה זרה, ועבודה זרה היא כל שיעבד זולתי האל ברוך הוא, שנאמר: (שמות כ', ה') "לא תשתחוה להם ולא תעבדם." ואין פירוש הכתוב לא תשתחוה על מנת לעבוד, שנלמוד ממנו שהשתחואה לבד שלא לכוונת עבודה שלא יהא אסור, שהרי במקום אחר נאמר בתורה: "כי לא תשתחוה לאל אחר" (שמות ל"ד, י"ד), שאסרה ההשתחואה בלבד בשום צד. ואמנם סמך אליה ולא תעבדם, לומר שההשתחואה היא אחת מדרכי העבודה, ולמדנו מכאן עם סיוע כתובים אחרים שארבע עבודות הם שהקפידה התורה בהן בכל עבודה זרה שבעולם, ואפילו אין דרך עבודתה בכך חייבין עליהן, ואחת מהן השתחואה]
שורש מצוה זו ידוע.
דיני המצוה, כגון מה היא השתחואה אם בפישוט ידים ורגלים או משעה שיכבוש פניו בקרקע, והרחקת הענין כגון מה שאמרו שאם ישב לו קוץ ברגלו או נתפזרו לו מעות בפני עבודה זרה שאין רשאי לשוח וליטלם מפני שנראה כמשתחוה, ויתר פרטיה, מבוארים במסכת עבודה זרה (דף יב ע"א).
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ונקבות. ועובר עליה והשתחוה לשום עבודה זרה בעולם, או זיבח והקטיר ונסך או זרק, במזיד חייב כרת, ובעדים נסקל, ובשוגג חייב חטאת. וביאור משפטי העונש בפרק שביעי מסנהדרין (דף ס ע"ב ואילך).
קישורים:
מקורות נוספים:
