שמות כא:
כח וְכִי יִגַּח שׁוֹר אֶת אִישׁ אוֹ אֶת אִשָּׁה וָמֵת סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ וּבַעַל הַשּׁוֹר, נָקִי.
לה וְכִי יִגֹּף שׁוֹר אִישׁ אֶת שׁוֹר רֵעֵהוּ וָמֵת וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ וְגַם אֶת הַמֵּת, יֶחֱצוּן.
ספר המצוות לרמב"ם מצוות עשה:
היא שצונו לדון בדיני השור. והוא אמרו יתעלה "וכי יגח שור וכי יגוף שור". וכבר התבאר דין זה בששה פרקים הראשונים מקמא.
ספר החינוך:
לדון בדין שור המזיק, בין שהזיק אדם כמו שכתוב בפרשת וכי יגח (שמות כא, כח), בין שהזיק ממון כמו שכתוב בפרשת וכי יגוף (שם, שם, ל"ה). ועיקר פירושו של יגוף, ידחוף, ומיהו בין שהזיקו בגופו או ברגליו או נשך בשיניו או אפילו הזיק בקרניו, כולן בכלל לשון נגיפה משמע. אבל נגיחה לא משמע אלא בקרן, וכבר נתרבו נזקי שור באדם מדכתיב בפרשת כי יגח והמית, דמשמע והמית מכל מקום בין בנגיחה בין בשאר דברים. ולאו דוקא שור אלא אפילו כל בהמה וחיה ועוף שהזיקו חייבין אלא שדיבר הכתוב ברגיל.
כבר אמרנו שכל המצוות הבאות לנו על דבר המשפט שורש אחד להן, ודבר מושכל הוא, ואיני צריך לחזור אותו בכל אחת ואחת.
דיני המצוה, כגון אי זהו המועד והתם והחילוק שביניהן, והדברים שהבהמה מועדת בהם בתחילה ושאינה מועדת בהן עד שנראה אותה מורגלת בהן, והרגל זה באי זה ענין יהיה שנחזיקנה במועדת, ובאי זה ענין תניח ההרגל שתחזיר לתמותה, וחמישה מיני חיות המועדות מתחילתן, וחילוק הרשויות שתזיק בתוכן, ומה שנקרא אבות בנזיקין ומה שנקרא תולדות, והחילוק שביניהן באחת, ודיני השמירה שאדם חייב לשמרן כדי שלא יזיקו, וכיצד יתחייב או יפטר בהן, ויתר רובי פרטיה, מבוארים בששה פרקים ראשונים מן בבא קמא.
ואלה הדינין הנקראין דיני קנסות, כבר אמרנו שאין דנין אותן אלא בית דין הסמוכין ובארץ ישראל. אבל המזיק חייב לשלם בדיני שמים בכל מקום, ואם תפש הניזוק אין מוציאין מידו בשום מקום.
קישורים :
מקורות נוספים:
