שמות כא:
כח וְכִי יִגַּח שׁוֹר אֶת אִישׁ אוֹ אֶת אִשָּׁה וָמֵת סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי.
ספר המצוות לרמב"ם מצוות לא תעשה קפח:
הזהירנו מאכול בשר שור הנסקל ואפילו נשחטהו קודם שנסקל שהוא מעת שנגמר דינו נאסרה אכילתו אף על פי שנשחט שחיטה כשרה, והוא אמרו לא יאכל את בשרו. ולשון מכילתא שור שיצא ליסקל וקדמו הבעלים ושחטוהו בשרו אסור באכילה לכך נאמר לא יאכל. ומי שאכל ממנו כזית לוקה.
להמאיס את המזיק ועל ידי כך ללמוד להזהר
ספר החינוך:
שלא נאכל בשר שור הנסקל, אפילו נשחט כראוי, מכיון שנגמר דינו בשרו אסור, כן מפורש במכילתא שנאמר: (שמות כא, כח) "ולא יאכל את בשרו", ולאו דוקא שור אלא אף כל המזיקין בהמה חיה ועוף, אלא שידבר ברגיל.
משרשי המצוה, כדי להסכים בדעתנו שכל מי שבאה תקלה על ידו מרוחק ונמאס עם אלהים ועם אנשים, ואפילו שוגג כמו הבהמה שאין לה דעת, וכל שכן מזיד. ובתתנו דעתנו על דבר זה יביאנו להזהר הרבה בכל מעשינו עד שלא תצא תקלה מתחת ידינו לעולם.
מדיני המצוה, מה שביארו זכרונם לברכה שבין תם בין מועד נסקל על כל בריה שממית, בין איש או אשה או קטן או עבד, ושאין גומרין דינו אלא בפני בעליו אם יש לו בעלים, וכן מה שאמרו (בבא קמא דף מא ע"א) שיש צדדין הרבה שהשור ממית ואינו נסקל, ויתר פרטיה, מבוארים בקמא(דף מא ואילך).
ונוהגת מצות איסור בשרו בזכרים ונקבות, ובארץ ישראל דוקא נוהג דין שור הנסקל על פי סמוכין, ובבית דין של כ"ג. ועובר עליה ואכל כזית מבשרו במזיד, לוקה.
קישורים:
מקורות נוספים:
