שמות יב:
י וְלֹא-תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד-בֹּקֶר וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד-בֹּקֶר בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ.
ספר המצוות לרמב"ם מצוות לא תעשה קיז:
שהזהירנו מהותיר שום דבר מבשר הפסח למחרתו כלומר יום ט"ז. והוא אמרו (שמות יב, י) "לא תותירו ממנו". וכבר בארנו שזה הלאו הוא לאו שניתק לעשה שנאמר (שמות יב, י) "והנותר ממנו באש תשרופו". ובמכילתא אמרו (שמות יב, י) "והנותר ממנו" בא הכתוב ליתן עשה על לא תעשה לומר שאין לוקין עליו. (בא אל פרעה. הלכות קרבן פסח פ"י):
כדרך מלכים בני חורין
ספר החינוך:
שלא להותיר כלום מבשר הפסח למחרתו, שהוא יום חמשה עשר בניסן, שנאמר (שמות יב, י) ולא תותירו ממנו עד בקר.
משרשי מצוה זו, מה שכתוב בשחיטתו, לזכר ניסי מצרים. וזה שנצטוינו שלא להותיר ממנו, הענין הוא כדרך מלכים ושרים, שאינם צריכים להותיר מתבשילם מיום אל יום, ועל כן אמר, שאם יותר ממנו שישרף כדבר שאין חפץ בו, כדרך מלכי אדמה. וכל זה לזכר ולקבע בלב, שבאותו זמן גאלנו השם יתברך מעבדות, ונעשינו בני חורין, וזכינו למלכות ולגדולה.
דין המצוה בפסחים (פד ע"א)
ונוהגת בזכרים ובנקבות בזמן הבית. ועובר עליה והותיר עבר על לאו, אבל אין לוקין על לאו זה, לפי שהוא ניתק לעשה, שנאמר (שם) והנותר ממנו עד בוקר באש תשרפו, והלכה היא לאו שניתק לעשה אין לוקין עליו.
לא להשאיר מקורבן פסח כדי שתהיה הכפרה שלמה
מדרש רבה (שמות יב, י):
ולא תותירו ממנו עד בקר – כשם שאיני משייר נשמה בבכורי מצרים, כך לא תותירו ממנו עד בקר. משל למלך שאמר לבניו היו יודעים שאני דן דיני נפשות ומחייב, הקריבו לי דורון שאם תעלו לפני לבימה שאעביר אילוגין שלכם לאחר. כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בדיני נפשות אני מתעסק ומודיע אני היאך אני חס עליכם ברחמים בדם פסח ובדם מילה, ואני מכפר על נפשותיכם, שהעברה שאני עובר קשה היא, שנאמר: ועברתי בארץ מצרים, וכן ישראל אומר: ויהי ה׳ משגב לדך משגב לעיתות בצרה (תהלים ט,י).
כדרך ההולך בדרך
ר"י בכור שור (שם):
ולא תותירו ממנו – דאין דרך בני אדם בהולכין להם, להותיר לצורך המחרת. ואם יוותר – שורפים, כי לא תאכלו כאן בבוקר, והוא בשר קודש, ואם יוותר יאכלוהו כלבים, או יושלך בבזיון, והוא דרך חול.
לחביבות המצוה
ר"י כספי (שם):
ולא תותירו – זה לחביבות הדבר כדי שירגישו כולם בטעמו כי יאכלוהו בלילה אחד.
לאכלו בזמן היותר נבחר
הרלב"ג (שם):
ולא תותירו ממנו עד בקר – הנה החמירה התורה בזה יותר ממה שהחמירה בשאר קדשים; כי זמן אכילת החָמוּר מהם, הוא ליום אחד ולילו, כמו שיתבאר; וזמן אכילת הקרבן הזה אינו כי אם לילה אחת. והיה זה כן, כי רצתה התורה שיֵאָכֵל בעת היותו יותר נבחר, לעשות כנגד אמונת המצרים לפי מה שאפשר, כי בזה יתישרו ישראל יותר לסור מהאמונה ההיא.
[וכן הוא בחזקוני (שם); וכעין זה ברש"ר הירש (שם)]קישורים:
מקורות נוספים:
