שמות כא:
כח וְכִי יִגַּח שׁוֹר אֶת אִישׁ אוֹ אֶת אִשָּׁה וָמֵת סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ וּבַעַל הַשּׁוֹר, נָקִי.
לה וְכִי יִגֹּף שׁוֹר אִישׁ אֶת שׁוֹר רֵעֵהוּ וָמֵת וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ וְגַם אֶת הַמֵּת, יֶחֱצוּן.
ספר המצוות לרמב"ם מצוות עשה:
היא שצונו לדון בדיני השור. והוא אמרו יתעלה "וכי יגח שור וכי יגוף שור". וכבר התבאר דין זה בששה פרקים הראשונים מקמא.
ספר החינוך:
לדון בדין שור המזיק, בין שהזיק אדם כמו שכתוב בפרשת וכי יגח (שמות כא, כח), בין שהזיק ממון כמו שכתוב בפרשת וכי יגוף (שם, שם, ל"ה). ועיקר פירושו של יגוף, ידחוף, ומיהו בין שהזיקו בגופו או ברגליו או נשך בשיניו או אפילו הזיק בקרניו, כולן בכלל לשון נגיפה משמע. אבל נגיחה לא משמע אלא בקרן, וכבר נתרבו נזקי שור באדם מדכתיב בפרשת כי יגח והמית, דמשמע והמית מכל מקום בין בנגיחה בין בשאר דברים. ולאו דוקא שור אלא אפילו כל בהמה וחיה ועוף שהזיקו חייבין אלא שדיבר הכתוב ברגיל.
כבר אמרנו שכל המצוות הבאות לנו על דבר המשפט שורש אחד להן, ודבר מושכל הוא, ואיני צריך לחזור אותו בכל אחת ואחת.
דיני המצוה, כגון אי זהו המועד והתם והחילוק שביניהן, והדברים שהבהמה מועדת בהם בתחילה ושאינה מועדת בהן עד שנראה אותה מורגלת בהן, והרגל זה באי זה ענין יהיה שנחזיקנה במועדת, ובאי זה ענין תניח ההרגל שתחזיר לתמותה, וחמישה מיני חיות המועדות מתחילתן, וחילוק הרשויות שתזיק בתוכן, ומה שנקרא אבות בנזיקין ומה שנקרא תולדות, והחילוק שביניהן באחת, ודיני השמירה שאדם חייב לשמרן כדי שלא יזיקו, וכיצד יתחייב או יפטר בהן, ויתר רובי פרטיה, מבוארים בששה פרקים ראשונים מן בבא קמא.
ואלה הדינין הנקראין דיני קנסות, כבר אמרנו שאין דנין אותן אלא בית דין הסמוכין ובארץ ישראל. אבל המזיק חייב לשלם בדיני שמים בכל מקום, ואם תפש הניזוק אין מוציאין מידו בשום מקום.
שור שהמית קשור בנחש הקדמוני
רבינו בחיי ( שם כח):
אמנם יש דעת אחרת כי שור שהמית את האדם והוא הדין חיה ועוף שהמיתו על כל פנים נקשר בו הכח שנקשר בנחש הקדמוני.
מראה את חומרת הרצח
ר' אברהם בן הרמב"ם (שם כח):
ויש בו מוסר לאנשים בגודל עון הרציחה עד כי יעניש עליו גם את החי שאינו מדבר. [ וכן כתב ברש"ר הירש שם]
סילוק מזיקים
רלב"ג תועלות ( שם כח):
לסלק ההיזקים מבין האנשים כדי שישלם הקיבוץ המדיני. והיה השור תם שהמית את האדם נסקל, כדי שלא ימית אדם אחר.
לגרום לבעליו לשומרו
שד"ל (שם כח):
והנה הריגת השור איננה עונש לשור אלא לבעליו, כדי שישמור בהמותיו; וכבר היה אפשר שילקח ממנו שורו מבלי שיסקל, אלא שסקילתו תעשה רושם בכל העם וכל העם יראו וישמעו וייראו, ועוד כי על ידי זה תתחזק בלב העם שנאת הרציחה, ויתרשם בלבם כי שופך דם האדם, יהיה השופך מי שיהיה, באדם דמו ישפך, וכענין שנאמר (בראשית ט, ה) מיד כל חיה אדרשנו ומיד האדם מיד איש אחיו אדרוש את נפש האדם. [וכן כתב ברבינו בחיי שם]
עונש לשור
רד"צ הופמן (שם כח):
אך בכל זאת נראה לנו שיסודה של הלכה זו הוא שגם בעל-חיים בר-עונשין הוא. הן בגן עדן נענש הנחש, בשעת המבול נענשו גם כל בעלי-החיים, לגבי מתן תורה בסיני נאמר 'אם בהמה אם איש לא יחיה', ויש הלכות שיש בהן משום התחשבות בבעלי-חיים, כגון בקשר לשבת.
קישורים :
מקורות נוספים:
