שמות כא:
לז כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע-צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה.
ספר המצוות לרמב"ם מצוות עשה רלט:
היא שצונו להורות בדין הגנב שנקנוס אותו בדין תשלומי כפל או תשלומי ארבעה וחמשה או נהרגהו אם בא במחתרת או נמכרהו, ובכלל כל משפטי הגנב כמו שהתבאר בכתוב. וכבר התבארו דקדוקי דין זה כלם בפרק ז' מקמא ובח' מסנהדרין ובג' ממציעא ובמקומות מעטים מכתובות וקדושין ושבועות.
ספר החינוך:
לדון בדיני הגנב כמו שכתוב בפרשה (שמות כא, לז) "כי יגנוב איש וגו'". וענין הגניבה הוא הלוקח דבר ממון חברו מביתו או מכיסו בעת שלא יראה בעל הבית ולא ידע, וכל כיוצא בזה שורש מצוות המשפט ידוע.
דיניה, כגון תשלומי כפל וארבעה וחמישה, ודין להרוג הגנב הבא במחתרת או למכרו בגניבתו, ודיני הגניבה שהשביחה בבית הגנב מאליה או מחמת הוצאה, ודין גניבה שהוקרה שמשלם קרן כעין שגנב ותשלומי הכפלים כשעת העמדה בדין, ודין גנב שגנב מיד הגנב שאין משלם כפל לאחד מהן אפילו קודם יאוש, ודין גנב נכסי הקדש או נכסי גוי, או הגונב עבדים ושטרות וקרקעות, והגונב בשבת ובא עליו חיוב חילול שבת וגניבה כאחד מה דינו לענין התשלומין, ומאי זה מנכסיו מגבין בית דין ממנו התשלומין, ואם נמכר בגניבתו שצריך שיהו דמיו כדמי הגניבה או פחות, אבל היו יותר אינו נמכר, ודיני שומר שגנב או שנגנב מביתו, ודין איסור קנית גניבה מיד גנב, ומי שקנה מהן מה דינו עם הבעלים, ויתר פרטיה, מבוארים בפרק שביעי מקמא (דף סב ע"ב), ובפרק שמיני מסנהדרין (דף עב ע"א). ובשלישי ממציעא (דף לג ע"ב ואילך), ובמקומות מעטים מכתובות (דף ל ע"ב) וקדושין (דף נח ע"ב) ושבועות (דף מב ע"ב).
ונוהגת בזכרים שעליהם לעשות דין. ובכל מקום שיש בית דין סמוכין בארץ מחייבין לשלם תשלומי ארבעה וחמישה, ואם אין סמוכין אין להן כח לחייב אלא להחזיר הגניבה או דמיה. אבל מכירת הגנב עצמו אינה נוהגת אפילו בסמוכין אלא בזמן שהיובל נוהג.
קישורים:
מקורות נוספים:
