שמות כג:
ח וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים.
ספר המצוות לרמב"ם מצוות לא תעשה רעד:
שהזהיר הדיין שלא לקחת שוחד מבעלי הריב ואפילו לדון אמת. והוא אמרו יתעלה "ושחד לא תקח". וכבר נכפלה האזהרה בזה הענין. ובספרי לא תקח שחד אפילו לזכות את הזכאי ולחייב החייב. וכבר התבארו דיני מצוה זו במקומות מסנהדרין.
ספר החינוך:
שלא יקח הדין שחד מבעלי הדין אפילו לדון דין אמת, שנאמר: (שמות כג, ח) "ושחד לא תקח". ונכפל הלאו בתורה בזה הענין במקום אחר (דברים טז, יט) וכן אמרו בספרי לא תקח שחד, אפילו לזכות זכאי ולחיב חיב.
משרשי המצוה, שנאסר עלינו לקח השחד אפילו לדון את הדין לאמתו. כדי להסיר מבינינו ההרגל הרע פן נבוא מתוך כך לדון בשחד דיני שקר, ודבר ברור הוא, אין צריך מופת.
מדיני המצוה, מה שאמרו זכרונם לברכה (רמב"ם סנהדרין כג א ג), שהנותן והמקבל עוברין בלאו. הנותן משום ולפני עור (ויקרא יט, יד), והמקבלו שהוא בכלל ארור, וחיב להחזירו, ושאסור לדין להגדיל מעלתו לכונה כדי להרבות שכר לסופריו, ושאפילו שחד דברים אסור לקח, אלא יראה עצמו כאלו אינו משים לבו כלל אל הדברים אם אולי יכבדוהו בעלי הדין בדברים. כללו של דבר, אסור לדין לקבל הנאה מבעלי הדין כלל בשביל דיניו, אבל אם הדין הוא בעל מלאכה התירו לו חכמים לשאל מבעלי הדין שכר בטלתו ממלאכתו בעוד שיעסק בדינם, והוא שיהא הדבר נכר שהוא שכר הבטלה בלבד ולא יותר, ויטל משניהם בשוה, ויתר פרטיה בסנהדרין (פכ"ג שם).
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים, שהם דנים. והעובר עליה וקבל שחד, עבר על מצות מלך, ואינו לוקה לפי שנתן להשבון.
השוחד פוגע באמון בעלי הדין
דרשות הר"ן (דרוש יא):
ואני אומר עוד בפשט הכתוב, כי הוא מונע השוחד, אפילו תהיה כונתו לשפוט משפט אמת, מפני שני דברים.
האחד, שיש לחוש שהשוחד יעור עיני שכלו, וגם כי יחשוב לדון דין אמת יעותנו, זהו אמרו "כי השוחד יעור עיני חכמים".
ונתן עוד טעם באמרו "ויסלף דברי צדיקים", כלומר, שגם אם ישפוט משפט אמת, יהיה נראה למי שנתחייב בדינו, שהשופט עוות משפטו מפני הכסף שלקח, כי מתועלות המשפט הוא שגם אותו שנתחייב בדין, אינו נעצב על הדבר, כדאמר בסנהדרין (ז ע"א) בפרק קמא "ההוא דהוה קאמר ואזיל, דאזיל מבי דינא ושקל גלימא לזמר זמר וליזל באורחא, אמר ליה שמואל לרב יהודה קרא כתיב (שמות יח, כג) וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום", ולכן אסרה תורה לקחת שוחד אפילו לשפוט משפט אמת. גם לזאת הסיבה שהשוחד מטה ומסלף הדבר המצודק לכף חובה.
ויהיה פירוש ויסלף, כענין שכתוב (משלי כא, יב) "משכיל צדיק לבית רשע מסלף רשעים לרע", פירושו שמתוך שהצדיק מבין ויודע רוע מעללי הרשע, הוא מסלף ומטה פעליו לרע, גם כי יראה מעלליהם שהם טובים. אף כאן, השוחד מטה ומסלף הדבר המצודק לכף חובה, שגורם שיסלפם לכף מי שמתחייב בדין, כי ויסלף, פועל יוצא מפועל הדגוש, ואף על פי שבא דומה לו עומד במקומו, כמו יעור עיני חכמים, לחזק הפעולה.
השוחד גורם לדיין לפסוק את הדין בהיסוס
הרש"ר הירש:
השחד יעור פקחים – הווה אומר: השוחד מטשטש את בהירות ראייתם של אלה שראייתם בדרך כלל חדה ובהירה, ושיפוטם האובייקטיבי ייפגם מבלי שיחושו בכך.
ויסלף – "סלף" קרוב ל"שלף", להוציא דבר מן המקום שבו הוא תקוע, כגון מן הנדן או מן האדמה; ל"זלף" =להזות בארמית; ל"צלב" בארמית= לתלות על העץ; ואולי גם ל"מצליף" שבלשון חכמים (עיין יומא נג ע"ב). אמור מעתה, ש"סלף" אין משמעו לעקם ולעוות, אלא להתנודד ללא אחיזה ויציבות. השוחד יגרום לכך, שגם שופט רודף צדק, לא יאמר את דבר האמת והצדק בהחלטיות הדרושה ובלשון החדה והחלקה של אדם מחוסר פניות. ראייתו מטושטשת, ודברו יוצא מתוך היסוס.
קישורים:
מקורות נוספים:
לקריאות והרחבות נוספות: