ויקרא יט:
ג אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.
ספר המצוות לרמב"ם מצוות עשה ריא:
היא שצונו לירא מאב ואם, והוא שיתנהג עמהם כמנהג מי שהוא ירא ממנו שיענישהו כמו המלך, וילך עמהם כדרך שילך עם מי שמפחד ממנו וירא מהגיע לו ממנו מה שימאס. והוא אמרו יתעלה (ויקרא יט, ג) "איש אמו ואביו תיראו". ולשון סיפרא איזהו מורא לא יושב במקומו ולא מדבר בפניו ולא סותר את דבריו. וכבר התבארו משפטי מצוה זו במסכת קדושין. (הלכות ממרים פרק ו').
ספר החינוך:
לירא מהאבות. כלומר, שיתנהג האדם עם אמו ואביו הנהגה שאדם נוהג עם מי שירא ממנו, שנאמר (ויקרא יט, ג) איש אמו ואביו תיראו. ולשון ספרא (קדושים, קדושין לא ע"ב) איזהו מורא? לא ישב במקומו ולא ידבר במקומו ולא סותר את דבריו.
משרשי המצוה. כתבתי במצות כיבוד האבות בפרשת וישמע יתרו (מצוה לג).
מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (קידושין לא ע"א) עד היכן מוראת אב ואם? שאפילו הכוהו וירקו בפניו לא יכלים אותם, ואף על פי כן צוו חכמים (מועד קטן יז ע"א וברש"י שם שמא מיבעט באביו והוה ליה איהו מכשילו) לבל יכה אדם את בנו הגדול, לפי שיש בדבר משום: "ולפני עור לא תתן מכשול" (מצוה רלב), ומנדין על כך. ואמרו זכרונם לברכה (קידושין שם ע"ב) בחמר מצוה זו, שאפילו נטרפה דעת האב והאם שישתדל הבן לנהג עמהם דרך כבוד לפי דעתם, אבל אם נשתטו ביותר, יכול להניחם ויצוה אחרים עליהם להנהיגם כראוי אם יש לו. והממזר חיב בכבוד האבות ומוראם (יבמות כב ע"ב) אף על פי שפטור מן המשפט על מכתם וקללתם. והורונו זכרונם לברכה (בבא מציעא לב ע"א) בענין זה, שאם יצוו האבות לעבר על דברי תורה ואפילו על מצות דרבנן, שאין שומעין להם. ויתר פרטיה, במקומות בגמרא, והרב בקדושין לפי דעתי.
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. ועובר עליה והקל ביראתם בטל עשה זה אלא אם כן עשה מדעת האב ובמחילתו, שהאב שמחל על כבודו כבודו מחול.
כיבוד הוריו כחלק מכיבוד ה' שהביאוהו לעולם
רשב"ם ויקרא (יט, טו):
"איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותיי תשמרו" – כשם שבעשרת הדיברות נאמר כיבוד אב ואם אצל שמירת שבת שהושוה כיבודם לכבוד המקום, אף כאן סמכן הכתוב לפי פשוטו (וכן משמע קצת במכילתא שמות כאן).
קישורים:
מקורות נוספים:
