ויקרא כג
טו וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת-עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה.
טז עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהוָה.
ספר המצות לרמב"ם לא תעשה שכה:
היא שהזהירנו מעשות מלאכה ביום עצרת והוא אמרו בו (ויקרא כג, כה, במדבר כט, א): "כל מלאכת עבודה לא תעשו".
ספר החינוך:
שלא לעשות מלאכה ביום עצרת, שזהו יום ששי בסיון, שנאמר: "וספרתם לכם ממחרת השבת וגו' תספרו חמשים יום", ופירוש ממחרת השבת, כלומר ממחרת יום טוב ראשון של פסח שבו דיבר תחילה, דאי בשבת בראשית, אם כן לא יודיענו אי זהו, ונמצא שחמישים יום כלים בששה בסיון, כיצד, ט"ו ימים מניסן שהוא מלא לעולם, וכ"ט מאייר שהוא חסר לעולם, וששה מסיון, הרי חמישים. וביום החמישים זה, שהיה יום שניתנה בו תורה הוא חג העצרת, ונקרא גם כן חג השבועות. וכתוב בסוף הפרשה [שם כ"א] על זה היום הנכבד, כל מלאכת עבודה לא תעשו. כבר כתבנו כי מלאכת עבודה נקראת כל מלאכה שאינה צורך אוכל נפש.
שורש מצות המועד הזה רמוז במצות ספירת העומר שבסדר זה (מצוה שו), וקחנו משם.
ודיניה, כתבתי קצתם כמנהגי בשביתת מלאכה ביום ראשון של פסח, (מצוה רצז – רצח) בסדר זה, ואין צורך להאריך בשאר ימי מועדי השנה, כי ששת ימי המועדים הידועים, והן, ראשון ושביעי של פסח וראשון ושמיני של חג ועצרת וראש השנה, דין אחד לכולן לכל היתרן ולכל איסורן. וביאור כל דיניהם בארוכה במסכתא הבנויה על זה, והיא מסכת ביצה.
קישורים:
מקורות נוספים:
