ויקרא כג:
מב בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת.
ספר המצוות לרמב"ם מצוות עשה קסח:
היא שצונו לישב בסוכה שבעת ימים בימי החג. והוא אמרו יתברך "בסוכות תשבו שבעת ימים". וכבר התבארו משפטי מצוה זו במסכת סוכה. ואין הנשים חייבות בה.
זכירת נסי המדבר
ספר החינוך:
מצות סכה, שנצטוינו לשבת בסכה שבעת ימים, שנאמר (ויקרא כג, מב): "בסכות תשבו שבעת ימים", ויום ראשון הוא יום חמשה עשר בתשרי.
משרשי המצוה. מה שמפרש בכתוב, למען נזכר הנסים הגדולים שעשה האל ברוך הוא לאבותינו במדבר בצאתם ממצרים שסככם מענני כבוד שלא יזיק להם השמש ביום וקרח בלילה. ויש שפרשו (סוכה יא ע"ב), שסכות ממש עשו בני ישראל במדבר, ומתוך זכירת נפלאותיו שעשה עמנו ועם אבותינו נזהר במצותיו ברוך הוא, ונהיה ראויים לקבלת הטובה מאתו, וזהו חפצו ברוך הוא שחפץ להיטיב.
מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (שם ב ע"א), סכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה, וכן אם היא נמוכה למטה מעשרה טפחים, וברחבה צריך שבעה טפחים על שבעה, ופחות מכן פסולה, וצריכה שלש דפנות, וצורת פתח שהיא קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן. ודין צלתה מרבה מחמתה שכשרה, ואם לאו פסולה, והמעבה כמין בית כשרה, ודין העושה סכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה, ודין העושה סכתו בראש העגלה או בראש הספינה, ודין סכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין בין מבפנים בין מבחוץ כשרה, ודין הסכך שהחיוב לעשותו מדבר שאינו מקבל טמאה, כגון פסלת גרן ויקב, אבל לא בדבר המקבל טמאה, ודין סכך פסול באמצע או מן הצד, ודין אויר שלשה שפוסל בין באמצע בין מן הצד בסכה קטנה, ודין פרס עליה סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר שפסולה, פרסן לנאותן כשרה, שכל לנאותה כשרה.
ודין סכה על גבי סכה, ודין ישן בכילה בסכה, שאם יש לה גג אפילו גג טפח אסור ואם לאו מתר, והישן תחת המטה בסכה שאם גבוהה עשרה טפחים אסור, ואם לאו מתר, ואף על גב דבקינופות אסור אף על גב דלא גבוה עשרה, שאני מטה הואיל ולגבה היא עשויה, והפורס סדין על שני נקליטין מתר לישן תחתיו, לפי שאין ללו גג, והרי הוא כמי שעושה חלל באצילי ידיו שזה ודאי מתר. ודין סכה גזולה שכשרה, לפי שאין קרקע נגזלת, ואפילו גזל העצים ועשה מהן סכה כשרה, מתקנת חכמים שתקנו לשלם דמי עצים. ודין מצטער שפטור מן הסכה, שהתורה אמרה תשבו כעין תדורו, וכל שכן חולה שפטור גם כן מטעם זה, ואפילו משמשי חולה פטורים, וכל שלוחי מצוה, וכן החתן וכל חבורתו, דמצוה עבדי ודין הולכי דרכים, ושומרי גנות ופרדסים, ושומרי העיר, ודין ירדו גשמים, ודין סכת גנב"ך ורקב"ש שכשרה. ודין עצי סכה שאסורין כל שבעה מדאוריתא, וביום השמיני ותשיעי בגולה אסורין משום מקצה. ונויי סכה אסורין משום בזויי מצוה, משם הרמב"ן זכרונו לברכה (במלחמות ה' ביצה פ"ד), ויתר רבי פרטיה, מבארים במסכתא הבנויה על זה והיא מסכת סכהן.
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים אבל לא בנקבות, והעובר על זה ולא אכל אכילה של פת בסכה, או שלא ישן בה ואפילו שנת עראי, והוא שלא יהיה חולה או מצטער או פטור מחמת הדברים שאמרנו בטל עשה זה, וכבר כתבתי למעלה (מצוה ו'), שבית דין כופין על בטול עשה. ולילה הראשון חיב כל אדם מדאוריתא לאכל בה כזית פח לכל הפחות שאר הימים רשות, שאם רצה לאכל חוץ מן הסכה אוכל, ובלבד שלא יאכל אכילת קבע של פת אלא בסכה, וחסידים הראשונים לא היו אוכלין שום דבר כי אם בסכה.
טור הפירוש הקצר ויקרא כ"ג – מ"ב:
כנגד ז' ענני כבוד וכנגד שבעת הימים שישראל יושבין בסוכות זוכין לז' חופות ואלו הן. ענן. עשן. נוגה. אש. להבה. כבוד שכינה. וסכת לויתן. וצוה לעשות סוכות בתחלת החורף שאם היו עושים אותן בקיץ לא הי' ניכר אלא היה נראה שעושין אותו לצל.
להזכיר את חסדי ה'
רשב"ם ויקרא כ"ג – מ"ג:
זה טעמו של דבר: חג הסוכות תעשה לך באוספך מגורנך ומיקבך (דברים ט"ז-י"ג), באוספך את תבואת הארץ (ויקרא כ"ג-ל"ט), ובתיכם מלאים כל טוב (דברים ו'-י"א) דגן ותירוש ויצהר, למען תזכרו כי בסוכות הושבתי את בני ישראל במדבר ארבעים שנה בלא יישוב ובלא נחלה, ומתוך כך תתנו הודאה למי שנתן לכם נחלה ובתיכם מלאים כל טוב (דברים ו':י"א), ואל תאמרו בלבבכם כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. וכסדר הזה נמצא בפרשת עקב תשמעון וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך י"י אלהיך זה ארבעים שנה וגו' ויאכילך את המן וגו' (דברים ח':ב'-י"ח). ולמה אני מצוה לך לעשות זאת: כי י"י אלהיך מביאך אל ארץ טובה {וגו'}, ואכלת ושבעת {וגו'}, ורם לבבך ושכחת את י"י וגו', ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה. וזכרת את י"י אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. ולכך יוצאים מבתים מלאים כל טוב בזמן אסיפה ויושבין בסוכות, לזכרון שלא היה להם נחלה במדבר ולא בתים לשבת. ומפני הטעם הזה קבע הקב"ה את חג הסוכות בזמן אסיפת גורן ויקב, לבלתי רום לבבם על בתיהם מלאים כל טוב, פן יאמרו ידינו עשה לנו את החיל הזה. [וכן כתב בחזקוני ויקרא כ"ג -מ"ב]
זכר לזמן שערכו מלחמה לכבוש הארץ
ספר הרוקח הגדול (הלכות סוכה):
בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים…לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. ומרעמסס באו לסכות. על אותן סכות היה אמר רבי אליעזר סכות ממש היה רבי עקיבא אומר ענני כבוד היו וכן פירשו כי בסכות הושבתי. ויש מפרשים כשצרו על ארץ האמורי של סיחון ועוג ועל כרכים שבארץ כנען אז ישבו ישראל בסכות. כמו שכתוב (שמואל ב יא, יא): "הָאָרוֹן וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת", כי בשדה היה מסכך עליהן עד שכבשו רבת בני עמון. כך ישראל עד שכבשו ארץ כנען.
זהו, "כי בסכות הושבתי את בני ישראל" כשצרים את האומות. וכל זמן שלא כבשו וחלקו קורא יציאת מצרים כמו שכתוב (דברים ד, מו): "אֲשֶׁר הִכָּה מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם", והיא שנת הארבעים. וזהו "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות", שלא יחשבו מאבתינו אברהם ויצחק ויעקב אנחנו יושבים בארץ אלא ידעו שיצאו ממצרים וצרו על הערים ונתנם ביד ישראל…
להזכיר את ארעיות העולם
עיקדת יצחק ס"ז – ח':
והנה להיות זאת הכוונה המיוחדת בזה החג באו הסימנים והרשמים בו באופן שלא תוכל להתעלם. ראשונה בשם החג הזה גדרו חג הסוכות אשר בו יעזבו האנשים כל ענייני הכסף אשר לכסף לכסף ואשר לזהב לזהב סחורות ורוב תבואות וכל מדי דאקרי נכסים ויוצאין אל סוכה קטנה זו אשר אין בה רק ארחת יום ביומו ועל הרוב מטה ושלחן וכסא ומנורה שהיא התעוררות נפלא שלא יתעסק האדם להרבות מאלו הקניינים כי די בהכרחי לבד כל ימי היותו בפרוזדור הזה שהוא דירת עראי כמ"ש התנא (אבות פ"ד) העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא וכו'.
תיקון המלכות והמשכת חסדים ומקיפים
דבש לפי, מערכת ז, כ
זכרים – אמרו במדבר רבה פ"ג: "כבודו של הקב"ה עולה מן הזכרים". ואפשר טעם לדבר. ונקדים אשר שאלוני דרבים בתורה חכמי המערב. שאול ישאלו מה טעם נשים פטורות מסוכה ומלולב והלא הסוכה והלולב הם להמשיך חסדים ומקיפים דאימא וז"א אל המלכות ומטעם זה לחייבו הנשים לתקן המלכות דשייכי גבה עד כאן דבריהם:
ואני בעניי השבתי איברא דאמרו בזוהר ור"מ דכל נשי ישראל אחידן בשכינה. אמנם אדרבא מטעם זה הם פטורות בסוכה ולולב כיון שמצות אלו לתקן המלכות וצריך שיהיו ע"י הזכרים להמשיך מאימא ומדכורא אל הנוקבא, ונשים פטורות זכר לדבר אין חבוש מתיר עצמו ועל דרך שלא יאמרו לכבוד עצמו הוא דורש. וגם שהיחוד על ידי שהמלכות מעלה מים נוקבין. ונראה מהזהר הקדוש פ' ויחי דף רמ"ה ע"ב דמים נוקבין הם מנשמות הצדיקים דכורין וזהו כח זכר ע"ש ולזה נשים פטורות. אמנם הגם שהם פטורות יכולים לעשותם כמי שאינו מצווה ועושה ולדעת ר"ת יכולות לברך. ובמקום אחר הארכתי לתת טעם לרוב מצוות עשה שהזמן גרמן דנשים פטורות. ולפי האמור אתי שפיר מה שאמרו רבותינו ז"ל כבודו של הקב"ה עולה מן הזכרים ודי בזה ודו"ק כי קצרתי ואתי שפיר ההי"ב:
לקדש את החומר
משך חכמה ויקרא כ"ג – מ"ב:
אחרי שהאדם הוא עמל בשדה כל הקיץ יחרוש, יזרע ויעדור, ויקצור, ויעמר ועמל בשדה ויאסוף את גרנו ואסמיו מלאו בר, ולבו שמח בפרי עמלו, מה מתוקה לו מנוחתו להסתופף בצל ביתו, אז באה התורה ואמרה צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי, זה נגד הטבע לקדש כחות האדם והרגשותיו מגבול החמרי.
קישורים:
מקורות נוספים:
