תטו. שלא יירא הדיין בדין מאדם רע

דברים א:

יז לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו.

ספר המצוות לרמב"ם מצוות לא תעשה רעו:

היא שהזהיר הדיין שלא לירא מאדם מזיק גוזם דובר עתק ולא יחתוך עליו הדין והאמת. אבל חייב הוא לחתוך את הדין ולא ישים לב למה שיקרה עליו מן ההיזק מאותו האיש. אמר יתעלה: (דברים א, יז) "לא תגורו מפני איש". ולשון ספרי לא תגורו מפני איש שמא תאמר מתיירא אני מאיש פלוני שמא יהרגני או את בני שמא ידליק את גדישי או שמא יקצץ את נטיעותי תלמוד לומר לא תגורו מפני איש.

ספר החינוך:

שנמנע הדיין מלירא מאיש מלדין דין אמת, ואפילו הוא איש מזיק עז פנים עבה המוח, אלא יחתוך את הדין ולא ישים לבו כלל למה שיקרה עליו מההיזק בשביל דינו, ועל זה נאמר (דברים א, יז), לא תגורו מפני איש. ולשון ספרי (כאן), שמא תאמר ירא אני מאיש פלוני שמא יהרגני או יהרוג אחד מבני ביתי, שמא ידליק את גדישי או שמא יקצוץ את נטיעותי, תלמוד לומר לא תגורו מפני איש.

שורש מצוה זו השכל מעיד עליו.

דיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה (סנהדרין ו ע"ב), שנים שבאו לפניך לדין, אחד רך ואחד קשה, עד שלא תשמע את דבריהם, או אפילו משתשמע את דבריהן ואי אתה יודע להיכן הדין נוטה, אתה רשאי לומר להם איני נזקק לכם, שמא יתחייב ונמצא רודף אחר הדיין להורגו, אבל משתשמע את דבריהן ותדע להיכן הדין נוטה אי אתה רשאי לומר להם איני נזקק לכם, שנאמר לא תגורו מפני איש. וכן תלמיד היושב לפני רבו וראה זכות לעני וחובה לעשיר אינו רשאי להיות שותק, שנאמר לא תגורו מפני איש.

ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, בזכרים, כי להם המשפט.

ועובר על זה ולא רצה לדון משיודע להיכן הדין נוטה כמו שאמרנו מיראת הנדון עבר על לאו זה, ואם הטה הדין גם כן מיראתו, עבר על לאו זה, מלבד שעבר על לאו דלא תטה משפט (מצוה רלג).

כאילו את ה' הם שופטים

אלשיך (דברים א, יז):

לא תגורו מפני איש להטות משפט גבר מאימת שכנגדו, כי הלא המשפט לאלהים הוא.

והענין, מאמר יהושפט: (דברי הימים ב ,יט) "כי לאלהים תשפוטו". והוא, כי אם הוא יתברך גזר בראש השנה לתת לראובן מאה מנה ולשמעון מאתים, והיה לזה דין ודברים עם זה כי תבע זה את זה מנה, ולפי האמת הוא פטור, ועל כן הוא יתברך השופט כל הארץ דן אותו לפטור ונתן אל הנתבע די קצבתו אשר קצב עליו מראשית השנה, וחייבו זה הדיין, נמצא סותר משפטו יתברך אשר שפט את זה לפטור ועל מנה זו השלים לו קצבתו, ועתה יצטרך להשלים לו המנה הזה. וההיקש בזה בחבירו על דרך זה, שיצטרך להסיר מנה זה מקצבתו אשר קצב, או להעלותו בחשבון קצבתו אשר קצב לו, וחזר הדין אשר דן הוא יתברך.

נמצא, כי הדיין לא לאדם הוא דן כי אם לאלהים. כי האדם, הוא יתברך ממלא חסרון הנגזל בדינו, ומחסיר מהלוקחו שלא כדין. אך לאלוהים הוא המשפט כאילו אותו יתברך הם דנים. והוא מאמר יהושפט: (דברי הימים ב, יט, ו) "כי לא לאדם תשפוטו כי לאלהים תשפוטו". והוא אומרו פה כי המשפט לאלהים הוא, ואם כן האיש אשר תגור ממנו ותבא להטות משפט לזכותו שלא כדין, נמצאת בשבילו מחייב את האלהים כביכול, ואם כן ממי ראוי תגור מן הקדוש ברוך הוא שלא לעוות את דינו, או מאיש חרש את חרשי אדמה.

שמא יעוות הדין

אברבנאל (שם):

אם ייראו מאחד מהבעלי דינין כי אולי מפני זה יעותו הדין ועל זה הזהירם ואמר: "לא תגורו מפני איש". רוצה לומר יהיה מה שיהיה עשיר או עני גדול ושר או קטן הערך הן כלם אדם ילוד אשה.

ולכן אין ראוי שתגורו ממנו כיון שהוא איש ונתן הסבה בזה ואמר כי המשפט לאלהים הוא. רוצה לומר אותו שהוא אדון המשפט שהוא האלהים האדירים הוא יצילך מכל איש אשר הנשמה באפו וכמו שהשליח שהוא עושה שליחות המלך אין עליו אשם אם יעשה מצותו. ככה כשופט כיון שהוא עושה צווי האל אין ראוי לגור מפני איש מה ואפשר שרצה באמרו: "כי המשפט לאלהים", שיחשוב הדיין שהבעל דין אשר לו המשפט אינו האדם החלוש אבל הוא האל יתברך. ואם כן אין ראוי לגור מפני איש מה בענין המשפט. כי המשפט הוא לאלהים יתברך והוא הבעל דין בזה והוא ראוי שיגורו ממנו יתברך יותר מאיש אחר להיותו יותר גדול ויכול וחזק.

גור אריה (שם):

ויראה, דבא להזהיר אותן שלא יהיו יראים מפניו כלל, שאם יהיה לו יראה מחפש לו זכות יותר, כיון שירא מפניו. והשתא הוצרך להזהיר, אף על גב שלדעתו דן דין אמת, כיון שמתירא מפניו, אי אפשר שידון לו דין אמת.


קישורים:

מקורות נוספים:

שתפו ברשתות החברתיות

יש לכם מה להוסיף בנושא? נשמח שתשלחו אלינו

לא נמצאו מאמרים קשורים
דילוג לתוכן