דברים כא:
ד וְהוֹרִדוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא אֶת הָעֶגְלָה אֶל נַחַל אֵיתָן אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ וְעָרְפוּ שָׁם אֶת הָעֶגְלָה בַּנָּחַל:
ספר המצוות לרמב"ם מצוות לא תעשה שט:
הזהירנו מעבוד ומזרוע בנחל איתן שנערפה בו העגלה. והוא אומרו (דברים כא, ד): "אשר לא יעבד בו ולא יזרע", והעובר על לאו זה לוקה. ובמכות (כב ע"א) כשזכרו מחוייבי מלקות אמרו: "והא איכא זורע נחל איתן ואזהרתיה מהכא: (דברים כא, ד) 'אשר לא יעבד בו ולא יזרע' ". הנה כבר התבאר שהוא לאו אחד ושהוא במלקות, וכבר התבארו משפטי מצוה זו בסוף סוטה (מו ע"ב).
להרחיק עניין הרציחה
ספר החינוך:
שנמנענו מלעבוד ולזרוע בנחל איתן, הוא הנחל שנערפה שם העגלה, ועל זה נאמר "אשר לא יעבד בו ולא יזרע" (דברים כא, ד).
משרשי המצוה, מה שכתבתי בסדר זה במצות עריפת העגלה, (מצוה תקל), שענין העריפה, לפרסם ענין הרציחה כדי לעורר ההמון על הדבר, ויכניסו יראה בלבם על הדבר הרע הזה, וגם מניעת העבודה והזריעה שם לעולם, מן הטעם הזה בעצמו היא לפי הדומה על צד הפשט, כדי להזכיר לעולם בלב כל עוברי דרך כי על דבר שנרצח איש אחד בדרך נערפה העגלה במקום ההוא ונשאר חרב לעולם, ויניעו לבבם עם זה להרחיק ענין הרציחה מאד. ואם תקשה בטעם זה, כי הנחל לא מקום זרע, נשיב שראוי הוא לכך אחר שתמנענו התורה מלזרוע בו.
דיני המצוה, מה שאמרו זכרונם לברכה (סוטה מו ע"ב) מה זריעה בגופה של קרקע, אף עבודה שאסרה תורה היא בגופה של קרקע, כגון חורש וחופר וכיוצא באלו, אבל מותר לסרוק שם פשתן ולעשות שם כל עבודה שאינה בגוף הקרקע. ויתר פרטיה בסוף מסכת סוטה (שם).
ואף על פי שכתבתי למעלה שמצוות דין עגלה ערופה אינו נוהג אלא בזמן הבית כשאנו דנין דיני נפשות, איסור העבודה בנחל איתן נוהג הוא לפי הדומה לעולם, אלו ידענו בקבלה אמתית שיש שם בארצנו נחל שערפו בו עגלה בזמן שהייתה הארץ בישובה, כי לא הזכיר הכתוב באיסור העבודה באותו מקום זמן, ואם כן יש לנו לכותבה עם המצוות הנוהגות היום בארצנו.
ונוהג איסור זה בזכרים ונקבות, והעובר על זה וזרע בנחל איתן חייב מלקות, וכן אמרו זכרונם לברכה שם בגמרא מכות (כב ע"א), כשזכרו שם מחייבי מלקות, אמרו: "והא איכא זורע בנחל איתן, ואזהרותיה מהכא אשר לא יעבד בו ולא יזרע", הנה התבאר לנו מזה, שזה שאמר הכתוב: "לא יעבד בו ולא יזרע", שהכל אזהרה אחת, כלומר שהעובד והזורע שם לא עבר אלא על לאו אחד ולא נחייבהו בשני לאוין, בעבודה ובזריעה. ולמדנו שם גם כן שיש בדבר חיוב מלקות.
קישורים:
מצווה זו קשורה למצווה הקודמת, מצווה תקל.
מקורות נוספים:
