דברים כב:
כט וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי הנער [הַנַּעֲרָה] חֲמִשִּׁים כָּסֶף וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו.
ספר המצוות לרמב"ם מצוות לא תעשה שנח:
זהיר האונס שלא לגרש אנוסתו. והוא אמרו (דברים כב, כט) "לא יוכל שלחה כל ימיו", וזה הלאו כבר קדמו עשה והוא אמרו (שם) "ולו תהיה לאשה". וכן בארו בגמרא ממכות (טו ע"א) שזה לאו קדמו עשה. ושם אמרו האונס שגרש אנוסתו ומתה קודם שהחזירה או נשאת לזולתו לוקה שהוא לא קיים עשה שבה כמו שהוא השרש אצלנו קיימו ולא קיימו. והתבארו משפטי מצוה זו בשלישי וברביעי ממכות.
ספר החינוך:
שנמנע האונס מלגרש אנוסתו לעולם, ועל זה נאמר (דברים כב, כט) תחת אשר ענה לא יוכל שלחה כל ימיו.
משרשי המצוה. וקצת דיניה וכל ענינה, כתוב במצות עשה שלו שבסדר זה (מצוה תקנז), וקחנו משם.
וזה הלאו אמרו זכרונם לברכה במסכת מכות (טו ע"א) שכבר קדמהו עשה, והעשה הוא מה שאמר הכתוב ולו תהיה לאשה. ושם נאמר, אונס שגרש את אשתו אם ישראל הוא מחזיר אותה ואינו לוקה, לפי שכבר נתקן הלאו בעשה שקדמו, שהרי היא לו לאשה, ואם כהן הוא האונס וגרשה לוקה ואינו מחזיר אותה, שהרי כהן אסור בגרושה, ומכיון שגרשה אינו ראוי להחזירה עוד, לפיכך הוא לוקה. ודע שאם היה ישראל וגרש אנוסתו ומתה קדם שיחזירנה או שנשאת לאחר שהרי אינו יכול עוד לקים העשה לוקה על כל פנים, ואף על פי שהוא לא בטל הלאו בידו ממש אלא שנתבטל בסבה חיב מלקות, מכיון שאינו יכול עוד לקים העשה, כמו שהוא העקר אצלנו, אצל קימו ולא קימו, כאשר כתבתי בסדר זה, במצות שלוח הקן בלאו שלו (מצוה תקמד).
קישורים:
מצווה זו קשורה עם המצווה הקודמת
מקורות נוספים:
